מערכת האתרלעיתים כאשר מטופל סבור כי הטיפול הרפואי אשר ניתן לו הינו טיפול רשלני העולה כדי רשלנות רפואית, קיימת חשיבות רבה לתיעוד הרפואי על מנת שזה יוכל להוכיח את תביעתו. הנזק אשר נגרם למטופל בבואו להוכיח את עילת תביעתו כאשר קיימים חוסרים ו/או אי בהירויות בתיעוד הרפואי עשוי להוות מכשול משמעותי בבירור התביעה, על כן קיימת חשיבות גדולה מאוד לעריכת התיעוד הרפואי בזמן אמת, על פי הקבוע בסעיף 17 לחוק זכויות החולה.בפסיקה נקבע כי כאשר לא מתבצע תיעוד של טיפול רפואי כנדרש, רשאי בית המשפט להורות על היפוך נטל הראיה, קרי להעביר לנתבע את חובת ההוכחה כי לא ביצע טיפול רפואי רשלני אשר גרם נזק למטופל.
דוגמה לשימוש בית המשפט בהיפוך נטל ההוכחה ניתן לראות בפסקי דין רבים, וביניהם גם במקרה הבא, עליו נעמוד להלן.
ביום 12.12.1999 פנתה הגברת הנדלר לרופא, בעקבות הפניה שנתנה לה מרופא השיניים על מנת שזה יבצע בדיקה בשן מס' 22 וינסה לאתר את סיבת הכאבים העזים אשר מהם סבלה דנה. עוד התבקש הרופא במכתב ההפניה לבדוק האם דנה זקוקה לטיפול שורש בשן זו. לאחר בדיקה קצרה ביותר, ללא ביצוע צילומי ברנטגן החליט הרופא כי יש לבצע טיפול שורש ומייד החל במלאכה.
לאחר התפוגגות חומרי ההרדמה התברר לדנה כי טיפול השורש לא בוצע בכלל בשן מס' 22 אלא בשן הסמוכה לה, שן מס 21, אשר בטרם הפניה לרופא הייתה בריאה לחלוטין. דנה פנתה אל הרופא מנת לברר את העניין אך זה התחמק והתעלם מפניותיה ועל כן החליטה היא לפנות לבית המשפט בתביעת נזיקין בגין רשלנות רפואית בטענה כי הרופא טיפל בשן הלא נכונה, וכן כי הרופא לא ערך רישומים רפואיים באופן הנדרש בחוק.
טענות הרופא היו כי התובעת הופנתה אליו בכדי לבצע בדיקה וטיפול בשן 21 כפי שעשה, כי לא הייתה כל רשלנות רפואית מצידו, לא בבדיקת התובעת ולא בטיפול אשר ניתן לה, כי בבדיקתו הסתמך הרופא על צילומי הרנטגן אשר היו קיימים בתיקה ובוצעו על ידי הרופא המפנה וכן כי ערך רשומות רפואיות כפי שנדרש.
תיק רשלנות רפואית זה הובא בפני כבוד השופט אליהו קידר מבית המשפט השלום תל אביב – יפו. כבוד השופט קבע כי עיקר המחלוקת בתיק הינה האם אכן הופנתה התובעת לבצע בדיקות בלבד או טיפול רפואי, וכן לגבי איזו שן הייתה ההפניה, שן 21 לטענת הרופא או שן 22 לטענת התובעת.
השופט בחן את התיעוד הרפואי אשר הומצא בפניו וקבע כי אכן חסרים הפרטים אשר נדרשים על פי החוק, כגון האבחנה אשר ביצע הרופא, הטיפול אשר קיבלה התובעת, הצידוקים לטיפול, צילומי רנטגן אשר בוצעו וכדומה. זאת גם בהסתמך על חוות הדעת מומחה לרשלנות רפואית שיניים אשר הוגשה מטעם התובעת, ועל החקירה של המומחה מטעם הנתבע עצמו אשר העיד בחקירתו כי לא ניתן להבין מהרשומות הרפואיות מיהו הרופא המטפל, על ידי מי הופנתה התובעת ופרטים מהותיים נוספים. על כן ובהתאם להלכה הנהוגה בפסיקה, קובע השופט כי במקרים בהם קיים תיעוד רפואי לקוי או חסר ויש בתיעוד זה בכדי לפגוע ביכולת ההוכחה של התובע את עילת תביעתו, יש להפעיל את דוקטרינת היפוך נטל ההוכחה.
עוד מקבל השופט את קביעתם של המומחים הרפואיים משני הצדדים כי צילומי הרנטגן עליהם התבסס הנתבע בהחלטתו לביצוע טיפול השורש אינם מספקים, וכי היה על הרופא לבצע לתובעת צילומים עובר לטיפול וזאת על מנת לבחון איזה שן פגועה, מה מידת הפגיעות שלה והאם הטיפול הנחוץ הוא טיפול שורש או טיפול אחר. על כן קובע השופט התנהלות הרופא עולה כדי רשלנות רפואית בבדיקת התובעת בטרם ביצוע טיפול השורש. עוד קובע השופט כי התנהגותו של הרופא סמוך לאח הטיפול, גם היא מלמדת כי הרופא עצמו לא חש בנוח עם הטיפול אשר ביצע ולכן לא דרש תשלום עבורו מהתובעת ואף ביצע לתובעת הלבנת שיניים ללא תשלום כאשר השן המטופלת החלה להשחיר.
בהתבסס על האמור לעיל קובע השופט כי הוא מקבל את תביעת רשלנות רפואית דנן ופסק כי על הנתבע לשלם לתובעת סך של 20,000 ₪ בגין כאב וסבל אשר נגרמו לה כתוצאה מהטיפול, וכן סך של 77,200 ₪ בגין עלות הטיפולים העתידיים אשר תאלץ התובעת לעבור בשן זו כגון מבנה וכתר, והחלפת כתרים במשך כל ימי חייה. עוד פסק השופט כי הנתבע יישא בהוצאות המשפטיות שנגרמו לתובעת כגון חוות דעת רפואיות וכדומה, ובסך של 18,000 ₪ בגין שכר טרחת עורכי דין.
[ois skin="skin3"]
