ניתוח אף כושל: צרות מגיעות בשלשות

ליה, הייתה אישה צעירה יפה ושאפתנית בתחילת דרכה המקצועית, כשלפתע בגיל 24 השתנו חייה מקצה לקצה. הכול החל כאשר ביום 7.3.1995 נחבלה ליה באפה, כתוצאה מנפילה של ספר על פניה ממדף במקום עבודתה. אותה עת סיימה ליה את לימודי הדוגמנות ובמקביל עבדה כמזכירה משפטית ומנהלת חשבונות במשרד עורכי דין כאשר תקוותה הייתה כי קרוב היום בו תתפרנס מדוגמנות בלבד.

בניגוד לסברתה כי הפגיעה באפה תחלוף, מצבה הרפואי בפועל רק הלך והחמיר ופרט לכאבים באף, החלה לסבול מקשיי נשימה. על כן, פנתה למומחה א.א.ג אשר קבע כי היא סובלת מסטייה של מחיצת האף וייעץ לה לעבור ניתוח ליישור מחיצת האף. לאחר התלבטויות רבות, ובהתחשב בקושי היום יומי בנשימה, החליטה ליה לבצע את הניתוח. אנצל את ההזדמנות חשבה ליה לעצמה, אבצע על הדרך גם ניתוח קוסמטי.

לאורך כל הדרך לא העלתה על דעתה, כי ישנה אפשרות כי מצבה הבריאות יחמיר, עקב רשלנות רפואית בהתנהלות הגורמים הרפואיים.

כשהתעוררה ליה מהניתוח חשבה כי עבר הניתוח בשלום והכול כבר מאחוריה. לאחר הניתוח לתדהמתה הרבה של ליה התברר לה כי לא בוצע כל תיקון במחיצת האף ובעצם בחרו הרופאים לנתח אותה רק מבחינה פלסטית. אך, גם כאן הסתבר לה כי הניתוח לא בוצע כהלכה ובפועל לאחר הניתוח הורע מצבה גם מהבחינה הרפואית וגם מהבחינה האסתטית.

ליה סבלה לאחר הניתוח מעיוות בקצה האף, חסימה מוחלטת בנשימה ותתרנות. לאחר פניה לרופאים המנתחים כתוצאה מתוצאות הניתוח המאכזבות בלשון המעטה נאלצה ליה לעבור עוד שני ניתוחים מתקנים, אשר לכל אחד מהם נאלצה להמתין כשנה מיום הניתוח הקודם, תקופה בלתי מבוטלת לכל הדעות.

גם הניתוח השני וגם הניתוח השלישי הותירו את ליה עם אף מעוות ומכוער ולא פתרו את הבעיה הרפואית אשר ממנה סבלה ובגינה פנתה מלכתחילה לבית החולים.

תביעה: התנהלות בית החולים היתה רשלנית

לאור השתלשלות האירועים המפורטת לעיל הגישה ליה תביעה לבית המשפט השלום בתל אביב בגין רשלנות רפואית כנגד הרופאים אשר ניתחו אותה בשלושת הניתוחים, בית החולים ומשרד הבריאות אשר תפקידו לפקח על התנהלותם של בתי החולים. טענותיה של התובעת היו כי לאורך כל הניתוחים פעלו רופאי בית החולים כלפיה ובצעו את הניתוחים במידת מיומנות ומקצועיות בלתי סבירה, וכי מעשיהם עולים כדי רשלנות רפואית. עוד טענה כי הרופאים לא הסבירו לה כהלכה את הסיכונים הטמונים בביצוע הניתוח. מנגד טוענים הנתבעים כי התובעת לא הוכיחה קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לה בהתרשלות הנטענת של הרופאים המנתחים אשר גם היא מוכחשת על ידם מכל וכול.

תביעת רשלנות רפואית זו הגיעה אל שולחנה של כבוד השופטת זהבה אגי נשיאת בית המשפט השלום, אשר קיבלה את התביעה באופן חלקי ופסקה כי הניתוח הראשון נכשל כשלון מוחלט. הרופא המנתח שביצע אותו לא היה מיומן מספיק, לא ביצע בתובעת בדיקות בטרם ביצוע הניתוח, לא לקח בחשבון את היצרות אפה לאחר הניתוח ואת הקושי המוגבר בנשימה אשר עשוי להיווצר לה. עוד התרשל המנתח בכך שלא לקח בחשבון שכל ניתוח נוסף לתיקון מחיצת האף לאחר הניתוח הראשון יהיה מסובך יותר ובעל סיכויי הצלחה מופחתים וזאת לאור ביצוע ניתוח קוסמטי הכולל שבירה של עצמות האף. עוד קובעת השופטת כי לאור הרישום הלקוי אשר ביצעו הנתבעים במהלך הניתוח הראשון והשני מועבר נטל השכנוע לכתפי הנתבעים להוכיח כי לא הייתה כל רשלנות רפואית מצידם בניתוחים אלו.

הפרו את זכותה להסכמה מדעת

השופטת מקבלת גם את טענתה של התובעת לעניין הסכמה מדעת וקובעת כי ללא כל ספק, לא הוסבר לתובעת כי הניתוח הראשון והשני יהיו ניתוחים אסתטיים בלבד ללא יישור של מחיצת האף. השופטת קובעת כי אם התובעת הייתה יודעת מבעוד מועד כי הניתוח הראשון יהיה ניתוח קוסמטי בלבד סביר להניח כי לא הייתה מבצעת את הניתוח. לעומת זאת לאחר הנזק הרב שנגרם לאפה, סביר להניח כי גם אם הייתה יודעת מראש כי הניתוח השני יהיה ניתוח קוסמטי בלבד הייתה התובעת מסכימה לניתוח.

בסופו של יום קובעת השופטת כי הנתבעים לא עמדו בנטל ההוכחה כי לא הייתה כל רשלנות רפואית מצידם בניתוח הראשון והשני, וכי לא הייתה התרשלות בניתוח השלישי. על כן על הנתבעים לפצות את התובעת בסכום כולל של 182,522 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לתובעת כתוצאה מהניתוחים ולשאת בשכר טרחת עורכי דינה בשיעור של 20%.

ת.א 12485/03