התגשמות חלום או סיוט בלהות

חלומה של חלי (שם בדוי) היה לעבור ניתוח להגדלת חזה. חלי לא תיארה לעצמה כי הניתוח עלול להשתבש עד כדי כך שהיא תאלץ לעבור 4 ניתוחי הגדלת חזה כתוצאה ממעשים העולים כדי רשלנות רפואית, כפי שנראה להלן. ביום 29.05.1997 ביצעה את הניתוח המיוחל להגדלת החזה, אך לרוע מזלה של חלי התגלה לה לאחר מספר חודשים כי היא תאלץ לעבור ניתוח מתקן בשל היווצרות "קופסית" בשדיה.

מדוע ניגשה חלי לרופא בפעם השלישית?

לאחר הניתוח השני שתוצאתו הייתה טובה, חזרה חלי אל הרופא ובקשה ממנו לבצע ניתוח נוסף, אשר יגדיל את שדיה אף יותר. הרופא סירב בתחילה, תוך שהוא מסביר לה כי הגדלה נוספת של שדיה אינה מומלצת וזאת בהתחשב במבנה גופה הרזה ובגודל בית החזה שלה. על אף אזהרות הרופא, הפצירה בו חלי לבצע הגדלה נוספת בשדיה עד שזה השתכנע וניתח את חלי בפעם השלישית במספר וזאת לאחר שהוסיף בכתב ידו על טופס ההסכמה לניתוח כי קיימים סיכונים בהגדלה נוספת של החזה כך שהשתלים המוגדלים עשויים לבלוט לצדדים.

לצערה של חלי הסיכונים עליהם התריע הרופא התממשו ולאחר הניתוח השלישי אכן בלטו השתלים לצדדים. אך גרוע מכך נותרה חלי לאחר הניתוח עם חזה לא סימטרי, גבוה מידי, אשר ניתן לראות בו את צלקות הניתוח גם כשהיא עומדת ובאופן כללי נותרה עם חזה בעל מראה מעוות ובלתי אנושי. לאחר ניתוח זה עברה חלי ניתוח תיקון נוסף, ניתוח רביעי במספר, אשר גם לאחריו לא היה שיפור משמעותי במראה שדיה של חלי.

מדוע תבעה חלי את הרופא? הרי הוא התריע בפניה על הסיכונים

לאור כל האמור לעיל פנתה חלי לבית המשפט השלום בירושלים בתביעת נזיקין בגין רשלנות רפואית. חלי טענה כי הרופא ביצע בה ניתוחים רשלניים וזאת ללא קבלת "הסכמה מדעת" לביצוע הניתוחים כנדרש בחוק. כתוצאה מרשלנותו של הרופא נותרה חלי לטענתה עם פגמים אסטטיים ופגיעה נפשית חמורה. מנגד טען הרופא כי לא הייתה כל רשלנות רפואית בהתנהלותו, כי הסביר לחלי את כל הסיכונים הטמונים בביצוע ניתוח הגדלת חזה וכי החתים אותה לפני כל ניתוח על טופס הסכמה כפי שנדרש בחוק.

תיק זה הובא בפני כבוד השופט כרמי מוסק סגן נשיא בית הנשפט אשר בחן לעומק את הראיות בתיק ופסק כדלקמן: ראשית ניתן לראות כי בטופס ההסכמה לניתוח הראשון לא מצוין הסיכון של היווצרות "קופסית", אשר עלולה להצריך ביצוע של ניתוח מתקן, סיכון אשר קיימת רמת הסתברות גבוהה להתקיימותו. השופט קובע כי יכול להיות שהרופא הסביר לחלי כי יש סיכוי להתממשות סיכון זה ויכול להיות שלא, אך על פי הוראות סעיפים 13 ו- 14 לחוק זכויות החולה התשנ"ו – 1996 היה עליו לכלול סיכונים אלו בטופס ההסכמה לניתוח.

עמדתו של בית המשפט מאוד ברורה!

מוסיף ומדגיש השופט, כי בניתוחים אלקטיביים (ניתוחים אשר לא נדרשים לצורך הצלת חיים או לצורך רפואי כלשהו, אלא הלקוח בוחר לבצע אותם תמורת תשלום כספי) נדרשת מהרופא חובת גילוי גבוהה במיוחד, אשר נובעת מניגוד העניינים שקיים לרופא הפרטי, אשר מעוניין להשיא את רווחיו. חובת גילוי זו נועדה על מנת להבטיח שבניתוחים מסוג זה יובא בפני הלקוח כל המידע לו נדרש, על מנת להגיע להחלטה עצמאית ול"הסכמה מדעת" לביצוע הניתוח.

על כן ומאחר והרופא לא הוכיח כי הסביר לחלי אודות כל הסיכונים הקיימים בביצוע הניתוח הראשון, קובע השופט כי לא הייתה "הסכמה מדעת", אשר מהווה עילה עצמאית בתביעות רשלנות רפואית. לגבי הניתוח השלישי קובע השופט בי ברור שהסכמתה של חלי וחתימתה כל טופס ההסכמה לניתוח הייתה מונעת מתוך גחמה ולא מתוך הסכמה והבנה אמיתית לסיכונים אשר הוא טומן בחובו.

בשאלת קיומה של עוולת רשלנות רפואית פסק השופט כי אכן התרשל הרופא כאשר נעתר לתחנוניה של התובעת ואת על אף שבתחילה סרב להגדיל את שדיה מעבר למה שבוצע בניתוח הראשון. נקבע כי רופא סביר היה בוחר שלא לבצע את הניתוח וזאת לאור הסיכונים הרבים אשר טמונים בו, סיכונים אשר להם היה מודע הנתבע.

עוד קובע השופט כי הנתבע היה ער להשפעה שיש למראה שדיה של התובעת על מצבה הנפשי ועל כן היה צריך לצפות כי כשלון הניתוח יביא לפגיעה נפשית בתובעת. בנוסף קבע השופט כי לא היה אשם תורם לתובעת שכן, למרות הפצרותיה של התובעת לביצוע הניתוח על ידי הרופא, אין בידיה את הכלים להעריך נכונה את הסיכונים הקיימים בביצוע ניתוח מיותר נוסף ואת ההסתברות להתקיימות הסיכונים והשלכותיהם. החלטה זו נמצאת בידיו של הרופא המנתח בלבד והיה עליו לסרב.

על כן, פסק השופט כי על הרופא לפצות את התובעת בסך של 385,000 ₪ בגין כלל הנזקים אשר נגרמו לה, בסך של 77,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין שכר טרחת עורכי דינה וכן לשאת  בהוצאות המשפט אשר נגרמו לה לרבות התשלום בגין חוות הדעת למומחים.