מערכת האתרלילי (שם בדוי) הייתה בסך הכל בת 4 בהגיעה לבית חולים האזורי בנהריה ביחד עם הוריה עקב כאבי בטן בלתי ברורים. לאחר בדיקות מקיפות התגלו בבטנה של לילי נוזלים רבים, ביניהם גם מיימת, וגוש גדול באזור איבר המין, הוחלט לא לקחת סיכון מיותר וביום 26.04.1988 נכנסה לילי לניתוח. בניתוח נלקחה דגימה מהגוש והתגלה כי מדובר בגידול סרטני מסוג lymphoma או embryonal cell carcinoma, על כן וללא כל דיחוי נערך הליך של כריתת הרחם כאשר השחלות של לילי הושארו ללא כל פגם.לאחר הניתוח הסתבר כי הגידול הוא גידול מסוג לימפומה בריקט וכי לא הוסר כל הגידול מגופה של לילי אלא רק חלק קטן ממנו. על כן לילי הקטנה נאלצה כבר במהלך ההחלמה מהניתוח להתחיל בטיפולי כימותרפיה כפי שמקובל בסרטן מסוג זה, טיפולים אשר נמשכו במשך שנה שלמה. בהגיעה של לילי לגיל 18 החליטה לתבוע את בית החולים בתביעת נזיקין בגין רשלנות רפואית.
תיק זה הובא בפני כבוד השופטת מיכל נד"ב מבית משפט מחוזי מרכז אשר ראשית דנה בשאלת הרשלנות.
ידוע כי לא כל נזק שנגרם למטופל במהלך ניתוח מעיד בהכרח על רשלנות רפואית. קיימים מקרים בהם הנזק שנגרם כתוצאה מניתוח רש הינו התממשות של אחד הסיכונים הגלומים בניתוח עצמו וזאת ללא כל רשלנות של הצוות המנתח. על מנת לבחון האם הרופאים שניתחו את לילי הפרו את חובת הזהירות כלפיה ועל ידי כך בעצם נהגו ברשלנות יש לבחון את הפרקטיקה המקובלת במועד ביצוע הניתוח וכיצד היה נוהג רופא סביר באותו המועד. קרי, על מנת לקבוע האם פעל הצוות הרפואי בצורה רשלנית יש לבחון את התנהלות הצוות הרפואי על פי הפרקטיקה אשר הייתה נהוגה באותה עת.
בחוות הדעת אשר הגישה התובעת קובע הרופא מטעמה ביחס לשאלת רשלנות רפואית זו כי כאשר קיים ריכוז כה גבוה של מיימת היה על הרופאים להתייעץ עם רופא אונקולוג אשר סביר כי היה ממליץ על בדיקת הנוזל, על ידי דקירת הבטן ולכידה של דגימה מהנוזל לשם בחינתו תחת מיקרוסקופ בטרם ביצוע הליך כירורגי ובטח בטרם כריתתם של איברים חשובים. עוד קובע המומחה כי ביצוע של הליך זה היה נפוץ באותם ימים. מה גם שבטרם כריתתו של אורגן כה חשוב ניתן היה לבצע חתך קטן לשם לקיחת דגימה וקבלת אנליזה מדויקת ורק לאחר מכן לקבל החלטה האם הכריתה הכרחית או לא. נקיטה בפעולות אלו היו מונעות את כריתת רחמה של לילי קובע המומחה, מאחר שכבר בשנים אלו הפרקטיקה הנהוגה במקרה של סרטן מסוג לימפומה בריקט הייתה טיפול על ידי כימותרפיה ולא כריתת איברים חיוניים. במיוחד במקרה בו כריתתו של הרחם לא תביא כל תועלת למטופלת מאחר שאינה מהווה הוצאה מלאה של הגידול הסרטני וגם לא הוצאתו של רוב הגידול, כבר אז הפרקטיקה המקובלת הייתה כי במקום בו לא ניתן להוציא את הגידול ברובו יש לבצע טיפול כימותרפי.
כבוד השופטת קבעה בפסק דינה כי חוות הדעת אשר הוגשה מטעם הנתבעים ביחס לשאלות רשלנות רפואית זו לא התמודדה עם הטענות אשר הובאו על ידי המומחה הרפואי מטעמה של התובעת. על כן, מקבלת השופטת את חוות דעתו של המומחה מטעם התובעת וקובעת כי הוכח לפי הידע שהיה אז בידי הרופאים והפרקטיקה אשר הייתה נהוגה בישראל כי הרופאים המנתחים לא נהגו על פי חובת הזהירות הסבירה הנדרשת מהם, ועל כן התרשלו כלפי התובעת.
לשאלת גובה הנזק בתביעת רשלנות רפואית זו, פסקה השופטת כי במקרה מסוג זה בו התובעת כתוצאה מרשלנות הטיפול הרפואי אותו עברה לא תוכל ללדת ילדים אלא באמצעות פונדקאות בלבד, יש לפצות את התובעת בגין כאב וסבל בסך של 700,000 ₪. עוד קובעת השופטת כי על מנת להשיב את המצב לקדמותו ולאפשר לתובעת להביא ילדים לעולם בהליך של פונדקאות, על הנתבעת לפצותה בסך של 600,00 ₪ אשר מגלם תשלום עבור הליך פונדקאות לשני ילדים בישראל. שכן נקבע כי התובעת הינה בחורה צעירה על כן ועל פי עדותה על רצונה להקים משפחה סביר כי תרצה להביא לעולם יותר מילד אחד. עוד קובעת השופטת כי על הנתבעים לפצות את התובעת בסך של 70,000 ₪ בגין הפסדי שכר אשר צפויים להתרחש בגין הליך הפונדקאות. סך הפיצוי לו זכאית התובעת הוא 1,370,000 ₪ בגין כלל נזקיה, הוצאות משפט, וסך של 20% נוספים בגין שכר טרחת עורכי דין.
