מערכת האתר
רשלנות רפואית – התינוק עובר ברית מילה בצורה רשלנית וזה מסתיים בנשירת שני שליש מאיבר המין – מי אשם המוהל ? הרופא ? או המדינה?
ברית המילה זהו הטקס המוכר למרבית האנשים במדינה ובדת היהודית. הברית נעשית לרוב על ידי מוהל אשר אינו איש רפואה ולעתים הוא אינו מצליח לבצע את תפקידו בצורה טובה ואף מתרשל בדרך הביצוע של הברית. בכך, עשוי להיגרם לתינוק נזקים קשים אשר עשויים להשפיע עליו בהמשך החיים.
השאלה היא על מי ניתן להטיל את האחריות במקרה של ברית מילה העוברת באופן טרגי של פגיעה באיבר המין של התינוק?
הוריו של בנימין (שם בדוי) הזמינו מוהל מוכר לשם עריכת ברית המילה לבנם, כאשר מיד לאחר הברית נאלץ המוהל לחבוש את איברו של התינוק משום שנוצר דימום במקום וכעבור שעה אכן הדימום נפסק והמוהל עזב את האירוע, תוך שהוא מנחה את ההורים שבמידה והדימום יחזור עליהם לפנות לבית החולים במיידי.
מאוחר יותר הגיע המוהל לבית ההורים ובדק את התינוק וקבע כי הוא בסדר, אך ההורים החליטו בכל זאת לפנות לבית החולים. הרופא שהיה בפגייה בדק את התינוק, אך לא באיבר המין, אלא ביקש מהאם לפנות אל המוהל או לחדר המיון אם הדימום ישוב.
ביומיים הבאים המוהל שב ובדק את התינוק וקבע שהכול אצלו תקין למרות שהופיע כתם כהה על החלק העליון של איבר המין ומכיוון שהתינוק התנהג באופן רגיל, ההורים הניחו שהכול בסדר.
כעבור 4 ימים הבחינה אמו של בנימין התינוק כי הוא מטיל את מימיו ממקום נמוך יותר מאשר קצה איבר המין וכאשר פנתה לבית החולים התברר כי ישנו נמק בשני השליש העליונים של איבר המין והוא אושפז לבדיקות כאשר ביום למחרת הוא החל שלא להרגיש בטוב וסבל מהקאות ושלשולים ובעקבות הנמק שנוצר נשר החלק העליון של איבר מינו של בנימין ולאחר מכן הוא שוחרר לביתו.
בית המשפט המחוזי – קובע כי האשם ברשלנות הינו המוהל ופוסק לתובעים פיצוי על הנזק בגובה של כחצי מליון ₪.
ההורים מערערים על פסק הדין של בית המשפט המחוזי – בטענה כי גם המדינה והרופא אחראים בתביעת רשלנות רפואית זו – מה נפסק?
בית המשפט העליון התייחס לשאלת האחריות של כל המעורבים בתביעת הרשלנות המוהל, הרופא והמדינה.
הטענה כלפי המדינה הייתה שלא הסדירה את הפיקוח על המוהלים ולפיכך אין כל דרך לדעת פרטים אודות המוהל, האם הוא אכן בעל מקצוע אמי, הסוגל להתמודד ולדעת איך וכיצד לפעול במקרה וחיתוך הברית מסתבך באופן בלתי צפוי. אך, בית המשפט דחה את אפשרות התביעה כנגד המדינה, שכן ברגע שאין פיקוח אין כל דרך הפעיל סמכות בנושא ולכן אין הם צד לעניין.
הטענות כלפי הרופא היו כי לא נהג בהתאם לחובת הזהירות הנדרשת ממנו בכך שלא חקר ובדק בצורה מעמיקה על מצבו של התינוק. מכיוון שהאם לא אפשרה לו להוריד את התחבושת הרי לא ניתן לייחס לרופא רשלנות רפואית על טיפול או אבחון לקוי אלא הרשלנות שלו באה לידי ביטוי במחדל, בכך שהיה צריך להסביר לאם את הסיכונים הכרוכים בסירובה שלא לפתוח את התחבושת. שכן, לעתים העקשנות של הרופאים באי ביצוע הליך רפואי מסוים נובעת מחששות שאין להם כל אחיזה במציאות ולכן באם היה שואל ומתחקר את האם יותר כמו גם נותן לה את ההסבר הדרוש ייתכן והתוצאה הטרגית הזו הייתה נמנעת. לפיכך, קבע בית המשפט העליון יש להוסיף להורים פיצוי נוסף בגין כאב וסבל.
ע"א 2055/99
[ois skin="skin3"]
