מערכת האתרכאשר אדם מגיש תביעה בגין רשלנות רפואית הוא חייב לבסס את טענותיו על חוות מומחה מטעמו, שכן הכלל במשפט הינו כי לא ניתן להוכיח עניינים רפואיים ללא הגשת חוות דעת רפואית בתחום הרפואי הרלוונטי. עם זאת קיימים מקרים חריגים בהם בית המשפט יפטור את התובע מהגשת חוות דעת, וחלף זאת ימנה מומחה מטעמו. נשאלת השאלה האם במצב בו נתבע הודה בכתב בפני המטופל כי הינו אחראי לנזקיו יהיה בכך כדי לפטור את המטופל בבואו להגיש תביעה מהגשתה של חוות דעת רפואית.
בימ"ש השלום בירושלים קיבל בקשת תובע ברשלנות רפואית לפטור אותו מהגשת חוות רפואיות בתחום הרלוונטי וקבע כי מומחים אלו ימונו מטעמו ביהמ"ש. ביהמ"ש קבע כי הגם כי לטעמו חיסרון כיס של תובע אין בו די לצורך היענות לבקשת פטור מחוות דעת הרי שבמקרה דנן קיימת אף הודאה בכתב של הנתבע באחריותו לנזקי התובע, ואי לכך יש לקבל את בקשת התובע לפוטרו מהגשת חוות דעת.
גיל (שם בדוי) עבר ניתוח בשיניו אצל רופא שיניים, וכתוצאה מהניתוח נגרמו לגיל נזקים רבים, ביניהם נזקים ללסת עד השתנות מראם של פניו, ואף איבודה של יכולת ראייתו בעין השמאלית. אי לכך הגיש גיל תביעת רשלנות רפואית כנגד רופא השיניים, בה עתר לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו.
בנוסף הגיש גיל בקשה לביהמ"ש לפוטרו מהגשת חוות דעת רפואיות בתחומים הרלוונטים וביקש כי מומחים בתחומים העיניים, השיניים והפסיכיאטריה ימונו מטעמו של ביהמ"ש. לטענתו במקרה שלו התקיימו טעמים מיוחדים אשר מצדיקים את הפטור מהגשתה של חוות דעת רפואית. ראשית לדבריו, המצב הכלכלי הקשה בו שרוי אינו מאפשר לו מימון חוות דעת רפואיות, שכן מאז הניתוח הרשלני הוא אינו יכול לעבוד בשל מצבו הנפשי והבריאותי הקשה ואי לכך אין בידיו הכנסה אשר באמצעותה יוכל לממן תשלום עבור חוות הדעת בכל התחומים הרלוונטים לתביעתו. הוא הוסיף כי זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסוד, ובלתי סביר כי עקב מצבו הכלכלי הדחוק תמנע ממנו האפשרות להוכיח תביעתו.
בנוסף טען התובע כי הוא ורופא השיניים הנתבע חתמו על הסכם בו רופא השיניים הודה מפורשות כי הסב לתובע נזקים, ואף התחייב כי יישא בכל הוצאות הטיפולים שעתיד התובע לעבור, וכן התחייב לשאת בכל שאר הפסדי התובע עבור הפסד ימי עבודה וכאב וסבל, אך הנתבע הפר את ההסכם ולא עמד בו. משכך הדגיש התובע כי לנוכח ההסכם המהווה הודאה בכתב של הנתבע בנוגע לרשלנותו ולאחריותו לנזקיו אין המדובר בתביעה רגילה של רשלנות רפואית, אלא בתביעה שעיקרה הינו הוכחת הנזקים אשר נגרמו לתובע והפיצויים המגיעים לו. אי לכך אי הגשתה של חוות דעת רפואית במקרה ספציפי זה אין בה כדי לעורר ספק בנוגע לעילתה של התביעה, והסיכויים להצלחתה הינם גבוהים.
טענת הנבתע
מנגד טען הנתבע כי בתביעות רשלנות רפואית חובה על התובע לצרף חוות דעת מומחה מטעמו, ומדובר בחובה שהינה בעלת חשיבות מיוחדת ומוגברת. לדבריו, יש לבסס בחוות דעת מומחה רפואי לא ורק את הטענות הקשורות לשאלת האחריות והנזק, אלא גם את הטענות העוסקות בשאלת קיום קשר סיבתי בין מכלול גורמים אלו. הוא הדגיש כי התובע לא הציג כל טעם לשאלה מדוע יש לפוטרו מהגשתה של חוות כאמור,ולמעשה גם מצבו אינו תואם את המבחנים שנקבעו לעניין טעמים מיוחדים לפטור.
ביהמ"ש קיבל את הבקשה ופטר את התובע מהגשת חוות דעת תוך שהוא קובע כי ימונה מומחה רלוונטי מטעם ביהמ"ש בתחום רפואת השיניים.
ראשית קבע ביהמ"ש כי אכן לטעמו יש לאמץ את הגישה לפיה חיסרון כיס לכשעצמו אין בו די כדי להוות טעם מיוחד לפטור תובע מהגשת חוות דעת מומחה רפואי תוך מינוי מומחים מטעמו של ביהמ"ש, ואם אל חיסרון הכיס אינו מצטרף טעם מהותי נוסף בקשת הפטור תדחה. ביהמ"ש הדגיש כי הכלל הינו כי תובעים המבקשים להוכיח עניינים רפואיים חייבים לצרף לכתב תביעתם חוות דעת מומחה רפואי מטעמם, כאשר הדרישה לטעמים מיוחדים המבססים פטור מהגשת חוות דעת מתגברת כאשר המדובר הוא בתביעות רשלנות רפואית, וזאת כיוון שמינויו של מומחה מטעמו של ביהמ"ש בשאלות העוסקות ברשלנות רפואית מהווה צעד אשר אינו חף מקשיים ומבעיתיות, אפילו אם מוצגות בפני ביהמ"ש חוות דעת רפואיות מטעמם של הצדדים.
עם זאת קבע ביהמ"ש כי במקרה דנן התובע טוען כאמור כי במסגרתו של הסכם אשר נערך בינו לנתבע הנתבע הודה בחבות כלפיו, ואף התחייב לשאת בהוצאותיו לרבות הוצאות של טיפולים שהתובע יעבור. ביהמ"ש ציין כי הנתבע כלל וכלל לא התייחס בתגובתו לבקשת הפטור שהגיש התובע לסוגיית קיומו של הסכם בין השניים, לפיו הודה כאמור בחבותו. ביהמ"ש הדגיש כי אפילו אם הסכם זה אינו בו כדי להוות ראייה לחבותו של הנתבע כלפי התובע, הרי ההסכם מהווה טעם מיוחד אשר מצדיק להיענות לבקשתו של התובע לפוטרו מהגשת חוות רפואת מטעמו, כל זאת מבלי כמובן לפגוע בזכות של הנתבע להגשת חוות מומחה מטעמו אף לפני מינוי מומחה מטעמו של ביהמ"ש.
ת"א 44991-03-10 פלוני נ' קדמני ואח'.
ניתן ביום 2.9.12
