מערכת האתרלעיתים אדם מגיע למיון בבי"ח, והרופאים לא מאבחנים את בעייתו ומשחררים אותו לביתו. לעיתים הבעיה מחמירה, וביה"ח אליו הגיע האדם בשנית אינו יכול כבר להצילו עקב ההשהיה בטיפול. האם תושת על הרופאים אחריות בגין רשלנות רפואית אף שהסיכוי לצאת ממצב זה גם אילו הבעיה היתה מאותרת בזמן קטן מלכתחילה?
מה הסיבה לפטירתו של המטופל?
ר', בן 47 בעת האירוע, סבל ממחלת לב שהינה אסכמית טרשתית כבר מגיל צעיר, וכבר בגיל 36 עבר אירוע של אוטם שריר הלב שבעקבותיו נותח ניתוח מעקפים. בנוסף סבל מלחץ דם גבוה ומשומנים בדם. ביוני 2001 חש בכאבי בטן שהלכו והחמירו ופנה למיון בבי"ח פוריה בטבריה. נערכו לו בדיקות לחץ דם, חום ודופק, והוא אף נבדק ע"י כירורג שנתן לו זריקת וולטרן להרגעת כאביו.
הרופא שחרר את ר' לביתו לאחר מספר שעות באבחנה של עווית כליתית, וזאת לאור העובדה שבעבר סבל מאבן בכליה ונותח בגינה. בהגיעו לביתו התמוטט, הועבר באמבולנס לבי"ח, וניסיונות ההחייאה נכשלו, והוא מת. אובחן כי סבל מדמם תוך בטני כתוצאה מקרע באאורטה (אב העורקים) בבטן.
על מה התבססה התביעה? ומה יגידו הרופאים?
התובעים, עזבון המנוח ויורשיו, תבעו את משרד הבריאות שבבעלותו ביה"ח פוריה וטענו לרשלנות רפואית של הרופאים בגינה נפטר ר'. לטענתם המתבססת על מומחה רפואי מטעמם, באשפוז הראשון במיון לר' לא בוצעו בדיקות קליניות ואולטרהסאונד בבטנו, שהיו מאבחנים את המפרצת וגודלה. אילו המפרצת היתה מאובחנת כבר בחדר המיון, ר' היה מועבר לטיפול נמרץ, מקבל טיפול מכין לניתוח, והיה מנותח במועד, כך שמותו היה נמנע, וסיכוייו להחלים היו טובים.
אף אילו המפרצת לא היתה מאובחנת במיון בפעם הראשונה, והיה מושאר להשגחה, הרופאים היו מבחינים מיד בהדרדרות מצבו ומטפלים בו במהירות, ומותו היה נמנע. לדברי המומחה, הסיכוי של ר' להיוותר בחיים לאחר הניתוח עמד על 95%, וסיכוייו להיוותר בחיים לאחר מכן עד גיל 65 למרות מחלתו היו סבירים עקב התרופות שנטל. לפיכך הם תבעו פיצוי עקב השכר הרב שהפסיד אילו היה חי.
מנגד טענה הנתבעת בהתבססה על מומחה רפואי מטעמה, כי היות שר' הגיע לביה"ח כבר עם מפרצת, הסיכויים שלו לפי הסטטיסטיקה לעבור ניתוח כזה בשלום גם אם הקרע היה מאובחן בזמן היו קטנים, וקטנים עוד יותר עקב מחלותיו. לטענתם, אף אם ר' היה עובר את הניתוח בשלום, הוא לא היה יכול להמשיך בעבודתו בהיקף מלא, ואף לא ללמוד לתארים נוספים, עקב מחלותיו, ולא היה מפסיד שכר בגובה הנטען ע"י התובעים.
לאור הפער בין המומחים מינה ביהמ"ש מומחה מטעמו שקבע כי לפי הממצאים המנוח הגיע לביה"ח עם תחילתה של מפרצת, מה שחייב ניתוח דחוף, ואילו היה מנותח בפוריה מיד, סיכוייו לשרוד את הניתוח היו 50%, וסיכוייו לצאת מהניתוח בשלום לאחר שכבר חזר לביתו עמד, לדעתו, על 35% בלבד.
ביהמ"ש קבע לאור הממצאים ועדויות המומחים שהרופאים התרשלו באשפוז הראשון כשלא אבחנו כי ר' לקה במפרצת, עקב כך שלא ביצעו לו בדיקות קליניות והדמיה, ואף העביר את נטל הראייה לנתבעת, שבהיעדר בדיקות מתאימות שללה מהנתבעים ראיות בנוגע למצב המפרצת כשהגיע למיון, אך היא לא עמדה בו.
כאשר הגיע ר' למיון בפעם הראשונה עם מפרצת לא גדולה, היה ניתן להכין אותו לקראת ניתוחו בבי"ח רמב"ם בחיפה, שם יש צוות רפואי מתאים ואף ליצור תנאים הולמים בדרך לשם, או לחילופין לזמן לבי"ח פוריה מנתח כלי דם מיומן, כך שלו האבחנה בוצעה במועד, והוא היה מנותח עוד באשפוזו הראשון הסיכוי שלו לשרוד את הניתוח היה עומד על 50%. כן קבע כי סיכוייו של ר' להישאר בחיים לאחר 30 יום מהניתוח עומדים בין 11% ל- 25% לאור הגיעו למיון עם מפרצת ולאור מחלותיו, בעיקר הטרשת הלבבית.
ביהמ"ש קבע כי בנוסף לרשלנות קיים היה סיכויי אובייקטיבי של 50% לתמותה בניתוח מפרצת אף אם הוא נעשה בתנאים אופטימליים, וכן סיכוי של 11% עד 25% בלבד להישאר בחיים מעבר לשלושים יום לאחר הניתוח עקב מחלות הרקע של ר'. לפיכך לאור העובדה כי במקרה דנן הסיבתיות בין העוולה לנזק קשה להוכחה כנדרש, אך אין ספק כי העוולה גרמה לחלק מהנזק, החלת הכלל הקבוע בנזיקין שדורש הוכחת קשר סיבתי בין ההתרשלות לנזק, עלולה לגרום לחוסר צדק.
שכן אם כלל לא ישולם פיצוי לתובעים יגרם להם אי צדק עקב מניעה של פיצוי מהם בשיעור של אובדן הסיכוי של ר' להישאר בחיים מיד לאחר הניתוח ואף זמן אחריו, ואם הנתבעת תשלם את מלוא הנזק הרי יגרם לה אי צדק בגלל שסיכויי ר' לשרוד היו נמוכים מ 51%. לפיכך קבע ביהמ"ש, בהתבססו על מומחי ביהמ"ש בנוגע לשיעור הסיכוי לשרוד בניתוח כזה ואחריו, הוא ישית על הנתבעת אחריות של 18% עקב אובדן הסיכויים של ר' לשרוד.
אי לכך פסק ביהמ"ש לתובעים פיצוי בשיעור של 18%, כשיעור אחריותה לסיכויי המנוח לשרוד, מהפיצוי בראשי נזק הממוניים שקבע ביהמ"ש, כשבחישוב נלקח בחשבון שתוחלת חייו של ר' קוצרה עקב מחלותיו ללא קשר לרשלנות הנתבעת, ובנוסף פסק עבור כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים סך 120,000 ₪,
