מערכת האתררשלנות רפואית – הכאבים במרפק הסתיימו בכריתת היד – בית המשפט קובע שזהו סיבוך נדיר שלא ניתן היה למנוע – האומנם?
בטיפולים רפואיים רבים עשויים להיות סיבוכים ובמיוחד בניתוחים ומצד אחד נמצא המטופל שצריך לעבור את הניתוח, שכן מצבו הבריאותי מחייב זאת. מן הצד השני הרופא אשר עושה את כל שניתן כדי לעזור למטופל אך מודע לכך שיתכן ותוך כדי הטיפול יהיה סיבוך, אשר יצריך טיפול קריטי יותר ואולי יעשה נזק חמור, אך לא תמיד ניתן למנוע או לצפות אותו מראש. לכן, תביעות רשלנות רפואית רבות דנות בשאלה האם הייתה לרופא את האפשרות להביא את המטופל למצב אחר?
כיצד כאבים במרפק מילדות הובילו לכריתת היד והאם גובה הפיצוי שניתן מספיק?
עמי (שם בדוי) סבל מכאבים חוזרים ונשנים במרפק בעקבות שבר במקום שהיה לו בהיותו ילד. על כן הוחלט לבצע ניתוח שלם הסרת חלק מתוך המרפק כדי לשפר את מצבה של היד. אחרי הניתוח מצבו של עמי החל להתדרדר והוא נאלץ ואיבד את היכולת לתפקד עם היד עד, אשר לא היה מנוס אלא לקטוע אותה.
הוגשה תביעה לבית המשפט המחוזי בגין רשלנות רפואית בעת ההרדמה לקראת הניתוח, אשר הובילה לתוצאה הטרגית. כמו כן טען עמי כי לא נמסר לו מידע מספיק על הטיפול ועל הסיכונים הכרוכים בו ולכן הרופאים לא קיימו את החובה הנדרשת מהם על מנת שהוא כחולה יקבל הסכמה מדעת.
בית המשפט המחוזי קבע שמדובר היה בסיבוך נדיר ביותר שלא הייתה כל דרך למנוע או לצפות אותו מראש ולכן לא התרשלו הרופאים. עם זאת, לעניין ההסכמה מדעת פסק בית המשפט המחוזי שכאן התרשלו הרופאים, שכן היה עליהם לומר לעמי על האפשרות של סיבוך כזה על אף היותו נדיר.
על כן, נפסקו פיצויים בגובה של למעלה ממיליון וחצי ₪.
עמי הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון ביחס לגובה הפיצוי ועל ההחלטה כי לא הייתה רשלנות רפואית בטיפול – מה קבע בית המשפט?
בית המשפט העליון דן בטענות הצדדים, כפי שאלו הובאו בפניו ובעיקר כי בית המשפט המחוזי טעה בפסיקתו. לטענת עמי, הייתה רשלנות בעצם הטיפול עצמו וזו לא זכתה להתייחסות מבית המשפט המחוזי. בנוסף, גובה הפיצויים שנקבעו נמוך מכפי שבאמת היה מגיע לו בנסיבות העניין.
בית המשפט העליון לא ראה כל סיבה להתייחס לטענת הרשלנות הרפואית וקיבל את עמדתו של בית המשפט המחוזי בעניין זה, שכן לא הייתה לרופאים כל דרך למנוע את הופעתו של הסיבוך הזה. יחד עם זאת, חיזק בית המשפט העליון את הקביעה שעדיין הייתה חובה על הרופאים ליידע את עמי על הסיבוך האפשרי שהתקיים. בסופו של דבר נפסק, כי יש לדחות את הערעור הן לעניין הרשלנות והן לעניין גובה הפיצוי.
נראה אם כן כי בית המשפט המחוזי כמו גם בית המשפט העליון דחו את טענת הרשלנות הרפואית בשל הטיפול, אבל לא את התביעה בעילה של אי קבלת הסכמה מדעת לטיפול. שכן החובה של כל רופא היא לתת למטופל הסבר מלא על כל הסיבוכים והסיכונים הכרוכים בהליך הרפואי שהוא עומד לעבור. כאשר רופא מתרשל בכך, הרי נמנעת מן המטופל האפשרות להחליט באם לעבור את הטיפול הזה או לחילופין למצוא אלטרנטיבה טיפולית אחרת. לכן, במקרה זה הפיצוי שניתן בהתאם לנזק שנגרם לו הן בעבר והן בהווה, ושיתכן והיה ניתן למנוע אותו לו היו מאפשרים לעמי לקבל החלטה אם לבצעו או לוותר עליו. בייחוד שעה שאובדן היד משפיע באופן ניכר על איכות החיים ועל התפקוד בכל מהלך יומיומי.
ע"א 8946/06
[ois skin="skin3"]
