מערכת האתר
רשלנות בניתוח פלסטי באיבר המין
כירורגיה פלסטית. זהו אחד התחומים הבולטים ביותר היום בשוק עם קהל לקוחות הולך וגדל מיום ליום. לכל אדם יש חלק בגופו איתו הוא לא שלם ולא מרוצה, והכירורגיה הפלסטית מבטיחה לנו לשנות את החלק הזה ולתת לנו את מה שלא ניתן לנו עם לידתנו. הגדלת חזה, ניתוח אף, שאיבת שומן והרמת עפעפיים הם רק חלק מהניתוחים שמציעים לנו על מנת לעשות אותנו יפים יותר, ואנו, תמימים להפליא, מסכימים כמעט בכל מחיר לניתוח, בתקווה שלאחריו נהיה שלמים עם עצמנו, יפים ואף "מושלמים”. אך האם כל הניתוחים מוצלחים כפי שמבטיחים ? מה לגבי מקרים של רשלנות רפואית בכירורגיה פלסטית ? על נושא זה נדבר בכתבה הבאה.
עבור פ', בחור מוצלח בן 32, נשוי ואב לשלושה, היה זה איבר מינו שממנו היה לא מרוצה. פ' פנה בעקבות פרסומים למרפאת אסתטיקה לצורך קבלת ייעוץ בנוגע לניתוח הגדלה ועיבוי של איבר המין. פ' נפגש עם נציגת המקום שהסבירה לו אודות הניתוח ואף הראתה לו תמונות של לקוחות אשר ביצעו ניתוח דומה במקום. לאחר מכן נפגש פ' עם הרופא המנתח בעצמו, שגם הוא הסביר לו אודות ההצלחה שבניתוח והראה לו תמונות לפני ואחרי של מנותחיו.
לאחר ששוכנע כי ניתוח זה יביא לתוצאה מרשימה ויפה, הסכים פ' לביצוע הניתוח ומספר ימים לאחר מכן נותח על ידי אותו רופא.
לאחר הניתוח נחרד פ' למראה עיניו: איבר מינו נהיה מעוות, עם צלקות גדולות ומכוערות בבסיס הקדמי, ציסטות חיצוניות בבסיס וגושים קשים וגדולים הרגישים למגע. פ' חזר מספר פעמים לרופא והתלונן בפניו על התוצאה המזוויעה וזה האחרון ניסה לבצע כמה טיפולים מתקנים אך ללא הואיל.
בעקבות האירוע, הגיש פ' תביעת רשלנות רפואית בניתוח כנגד מרפאת האסתטיקה וכנגד הרופא המנתח. פ' צירף לכתב התביעה חוות דעת של מומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית, אשר קבע כי התוצאה של הניתוח הינה איומה וקבע לו 40% נכות בשל מצבו בעקבות אותו ניתוח. כן צירף פ' לכתב התביעה חוות דעת של מומחה בתחום הפסיכיאטרי, אשר קבע כי כתוצאה מהניתוח הכושל נגרמו ל-פ' נזקים נפשיים קשים, לרבות חרדה, דיכאון ופראנויות אשר משפיעים על תיפקודו ועל יחסיו הזוגיים, המשפחתיים והחברתיים, וקבע לו נכות בשיעור של 15% בשל מצבו הנפשי כתוצאה מהניתוח הרשלני.
גם לנתבעים יש מה להגיד
מנגד הגישו הנתבעים חוות דעת מטעמם. בתחום הכירורגיה הפלסטית קבע המומחה מטעם הנתבעים כי מצבו של פ' לא כל כך נורא כפי שהוא מתאר בכתב תביעתו, שכן במצב זיקפה העיוות שנוצר הינו קל בלבד ואינו משפיע על התיפקוד. מומחה הנתבעים קבע ל-פ' 10% נכות בלבד וקבע כי בכל מקרה, ולאור טופסי ההסכמה דומה כי פ' הבין היטב את הסיכונים והסיבוכים הכרוכים בניתוח וידע כי לניתוח מספר חסרונות אפשריים וסיכויים לחוסר הצלחה.
בתחום הפסיכיאטריה קבע המומחה הרפואי מטעם הנתבעים כי התובע שוחרר בעבר משירות המילואים בשל אבחנה של וועדה רפואית של צה"ל כי פ' סובל מהפרעת אישיות, ולפיכך, טען מומחה הנתבעים, נראה כי פ' סבל מנזקים נפשיים בעבר אשר קדמו לאירוע נשוא התביעה ולא קשורים אליו בכלל, ואילו פ' רק מנסה להאדיר את נזקיו על מנת להפיק רווח מישני מתלונותיו.
ביום 24.1.05 ניתן פסק דין בשאלת הרשלנות הרפואית והנזק, בו קיבל בית המשפט את תביעתו של פ' וקבע כי אכן היתה רשלנות בביצוע הניתוח להגדלת איבר המין של פ'.
מדוע החליט בית המשפט לפסוק את הפיצויים?
ראשית, קבע בית המשפט, הופרה חובת ההסכמה מדעת. חובתו של הרופא לספק למטופל שלו את כל הנתונים שיש בידיו באשר לטיפול שניתן לו, לתוצאותיו האפשריות ולסיכונים הכרוכים בו. חובה זו נגזרת מחובת הזהירות הכללית אשר הרופא חב לחולה, והיא נגזרת מזכותו של כל אדם לדעת כל מה שקשור אליו וכך בעצם ליתן לו את העצמאות להחליט החלטות שכולות ונכונות לגבי עצמו ולגבי גופו. אם הופרה חובה זו, ועקב כך נגרם נזק לחולה, עשויה ההפרה להעמיד לחולה זכות לפיצויים בעילה של רשלנות רפואית.
במקרה של פ', כך קבע בית המשפט, הגיע פ' בעקבות פרסומים אל הנתבעת ושם שכנעו אותו כי כדאי לו לעבור את הניתוח שכן הדבר ישפר את ביצועיו ואף יגרום לאיבר מינו להיות גדול ומושלם כפי שהוא מייחל. ל-פ' הוצגו תמונות של ניתוחים שהצליחו אך לא הוצגו בפניו תמונות של ניתוחים שכשלו. כמו כן, פ' הוחתם על טופס ההסכמה מספר דקות לפני הניתוח, כאשר גם בטופס זה לא הוצגו הסיכונים האמיתיים היכולים לנבוע מן הניתוח שבוצע. לאור האמור לעיל, קבע בית המשפט, לא נתקבלה הסכמתו מדעת של פ' לניתוח והופרה חובת הזהירות אותה היו חבים ל-פ' הרופא ונציגי המרפאה.
לדידו של בית המשפט, עמד פ' בנטל ההוכחה והוכיח כי אילו היו מוסברים לו מראש הסיכונים לעיוות שבאיבר מינו, לא היה מסכים לביצוע הניתוח. לעניין הנכות שנותרה ל-פ' בעקבות הניתוח קבע בית המשפט כי לאור האמור בחוות הדעת מטעם הצדדים סבור הוא כי נותרה ל-פ' נכות בשיעור של 20% בתחום הכירורגיה הפלסטית וכן נכות בשיעור של 10% בתחום הנפשי, נכות אשר השפיעה על יחסיו עם אשתו ומשפחתו והעכירה את טיב היחסים.
בית המשפט קבע כי לאור רשלנותם בביצוע הניתוח ל-פ', חייבים הנתבעים לפצותו פיצויים בסך של כ-600,000 ש"ח.
לעיון בפסק הדין המלא: ת.א. 17010/00
הכותבת, עו"ד שירי גליקמן, היא עורכת דין במשרד עורכי הדין אלמוג – שפירא
[ois skin="skin3"]
