מערכת האתרבשנים האחרונות ניתוחים לתיקון הראייה נמצאים בפופולאריות הולכת ועולה. רבים מקצרי הרואי מבקשים להסיר את משקפיהם אחת ולתמיד ולהשתחרר מהתלות במשקפיים ובעדשות. עם זאת כמו בכל הליך רפואי גם ניתוחים להסרת משקפיים אינם טומנים בחובם מאה אחוזי הצלחה ויש בהם סיכונים, וקיימים מקרים לא מעטים בהם מטופלים עוברים את הניתוח, אך התוצאות המיוחלות לא מתממשות, והם נשארים כפי שהיו, או חמור מכך ראייתם נפגעת כתוצאה מהניתוח, והם נאלצים לעבור מסכת ייסורים רק על מנת לחזור למצב בו היו לפני הניתוח. מטופלים אלו לעיתים מגישים תבעת רשלנות רפואית כנגד הרופאים, ובמקרים רבים מתמקדת המחלוקת בשאלת גובהו של הנזק כפונקציה של הפגיעה בתפקודם עקב הניתוח.
הנזקים שנגרמו – ושלב הגשת התביעה
ד' ילידת שנת 1974 עברה בחודש נובמבר שנת 2000 ניתוח לייזר במטרה להסיר את משקפיה. בעקבות הניתוח סבלה ד' מראייה שאינה תקינה, נבדקה אצל מומחים רבים ועברה ניתוח לצורך השתלת קרנית באחת מעייניה וכן ניתוח נוסף להשתלתה של טבעת בתוכה של הקרנית בעין השנייה. אחרי תקפות החלמה ממושכת מצבה התייצב, אך לטענתה סובלת עד היום מתופעות בעיניה אשר מקשות על התפקוד היומיומי שלה.
ד' הגישה תביעת רשלנות רפואית כנגד הרופא שניתח את עיניה וכנגד המרכז הרפואי בו התבצע הניתוח וטענה להתרשלות בביצועו של ניתוח העיניים. עוד בטרם ניתן פסק דין הצדדים הגיעו להסכמה כי ד' תפוצה על ידם בשיעור שישים אחוזים מסך נזקיה. לאור הסכמה זו השאלה שנותרה במחולקת הינה מהו גובהו של הנזק שנגרם לתובעת.
התובעת הגישה חוות דעת מטעמה לפיה אחרי הניתוח סבלה מראייה שאינה תקינה, ולאחר הניתוח להשתלתה של הקרנית סבלה תקופה ארוכה מאסטיגמטיזם מאוד גבוה עד שנה אחרי הניתוח, אז הוצאו חוטי הניתוח. כיום לדעת המומחה, מצבה אמנם הרבה יותר טוב משהיה טרם עברה את ניתוח ההשתלה, אך בעינה השמאלית עדיין חדות ראייתה איננה מלאה, ואף קיים אצלה אסטיגמטיזם ניכר, והיא נאלצת להיעזר במשקפים ואף מתקשה בקריאה. עוד ציין המומחה כי קיימת אפשרות כי השתל ידחה בשלב כלשהו.
המומחה קבע כי מהתקופה שלאחר הניתוח להסרתם של המשקפים ועד שחלפה כשנה אחרי ניתוח השתלת הקרנית נבצר מהתובעת להשתמש בעינה השמאלית עקב שוני באסטיגמטיזם, ואי לכך העריך את נכותה הזמנית לתקופה זו בשיעור שלושים אחוזים. לאחר מכן קבע המומחה לתובעת נכות לצמיתות בשיעור כעשרים אחוזים בשל ליקוי בראייה, מצבה לאחר ניתוח השתלת הקרנית, הצורך בהרכבת משקפיים בשל אסטיגמטיזם בעינה השמאלית ובשל בעיית סינוור.
הנתבעים מכחישים
מנגד הגישו הנתבעים חוו דעת נגדית מטעמם לפיה לתובעת לא נותרה כל נכות לצמיתות עקב הניתוח. על פי חוות דעתו של המומחה הנתבעים התוצאות הסופיות הינן יפות מאוד, והתובעת אף כלל לא זקוקה למשקפיים. לדעת המומחה, תלונותיה של התובעת אודות עייפות והפרעות בראייתה מקורן בהפרעות במיקוד הראייה שאינן נובעות מן הניתוח שעברה, וניתנות לטיפול באמצעות תרגילי עיניים.
בשל הפערים בין מומחי הצדדים מינה ביהמ"ש מומחית מטעמו
המומחית קבעה כי אכן נגרם לתובעת נזק מאוד כבד בשל הניתוח, אך למרבה המזל הדברים באו לפתרונם. המומחית הסבירה כי לאחר הניתוח להסרתם של המשקפים שעברה התובעת ראייתה בעינה השמאלית היתה מטושטשת, ואף אובחן בעין אי מרכזי, ולבסוף נאלצה לעבור השתלת קרנית וניתוחים נוספים לתיקון האסטיגמטיזם, ולבסוף הושגו תוצאות טובות למדי בעינה השמאלית, אך הראיה בעין זו היתה ירודה עד אמצע שנת 2005.
המומחית אף קבעה כי כיום ראייתה של התובעת בשתי עיניה תקינה, ויתכן כי מקור תלונותיה על סנוור בעיניה נובע מהטבעת אשר הושתלה בעינה ימנית. היא אף ציינה כי סביר כי סנוור זה היו בעל משמעות קשה למדי מבחינה תפקודית ועלול לגרום עייפות, קשיים בריכוז וכאבי ראש.
ביהמ"ש בחר לאמץ את קביעותיה של המומחית מטעמו בנוגע לנכויות שיש להקנות לתובעת עקב השתלתה של הקרנית ועקב השתלתה של הטבעת בשיעור חמישה אחוזים כל אחת, אך קבע כי יש מקום אף להוסיף לתובעת נכות עקב התופעה של הסנוור שנגרמה לה, אך זאת בצורה חלקית ומותאמת. ביהמ"ש הסביר כי הוא מקבל את עדותה של המומחית כי התובעת אכן סובלת מסנוור ואת דבריה בנוגע לקשר בין תופעה זו לניתוח השתלתה של הטבעת.
עם זאת ביהמ"ש ציין כי מדובר בכמות תלונות קטנה מצד התובעת על תופעה זו, ואי לכך ניכר כי מידת השפעתו של הסנוור קטנה מאשר נטען ע"י התובעת, וקיים פער בין תחושותיה הסובייקטיביות לבין המצב האובייקטיבי בעקבות הניתוח וסיבוכיו. לאור האמור לעיל ביהמ"ש בחר לקבוע את נכותה הכוללת של התובעת בשיעור חמישה עשר אחוזים .
ביהמ"ש אף קבע כי הנכות הינה בעלת משמעות תפקודית, והתובעת עד היום סובלת ממצב של טשטוש בראייה, כאבים בעיינים ותחושת יובש, מתקשה בצפייה בטלוויזיה, נאלצת להיעזר במשקפי שמש מיוחדים עקב הרגישות לשמש ותופעת הסנוור.
ביהמ"ש פסק לתובעת סך כולל של 275,000 ₪, ומתוכם תפוצה ע"י הנתבעים בסך 165,000 ₪ המהווים שישים אחוזים מהפיצוי בהתאם להסכמה אליה הגיעו.
ת"א 5177-05
ניתן ביום 28.3.2010
