מערכת האתרכל אחד ואחת המתגייסים לצה"ל זכאים לטיפול רפואי חינם בעת שירותם. בתום השירות אדם לא זכאי לטיפול על חשבון צה"ל אף אם חלה בעת שירותו אם לא הוכר כנכה צה"ל. האם במקרה של טיפול רפואי רשלני בחיל שהותיר בו נזקים, ובעקבותיו שוחרר החייל מצה"ל, יוכר החייל כנכה צה"ל על פי חוק הנכים?
מדוע הקצינה השתחררה מהצבא עם פרופיל 21? וכיצד הרפואה קשורה לכך?
צ' התגייסה לצה"ל ב-1995 ותפקדה כקצינת נשק. ארבע שנים אחרי גיוסה התנפחו החניכים סביב אחת משיניה, ובדיקה בתל השומר לא העלתה כל ממצא חשוד. לאחר שלושה חודשים בהם הנפיחות וכאביה התמשכו היא עברה ביופסיה שנמצאה תקינה. לאחר שישה חודשים נוספים של נפיחות היא עקרה שן זו בהמלצת הרופאים.
לאחר ארבעה ימים פנתה צ' לרופא עקב נפיחות וכאבים באזור העקירה, והוא מצא שם עצם מתכתי זר, הוציא אותו ותפר את האזור, אך מצבה לא הוטב. בוצעה ביופסיה שניה שהעלתה ממצא של אוסטאומיליטיס (דלקת עצם) כרונית. טיפול אנטיביוטי לא עזר, וצ' עברה ניתוח בלסת. משמצבה לא הוטב היא הופנתה לפרופ' מומחה מארה"ב. באמצע 2002 בוצע ניתוח של כריתת חלק מלסתה שנגוע היה במחלה, והושתלה במקומו פלטת טיטניום.
ניתוח שני נערך כארבעה חודשים מאוחר יותר, ובו הושתל במקום פלטת הטיטניום חלק מעצם האגן שלה. סך הכל עברה שנים עשר ניתוחים בפיה. עקב כך היא שוחררה מהצבא בפרופיל 21. היא ביקשה שיכירו בה לפי חוק הנכים כנכת צה"ל היות, שלשיטתה, מחלתה נגרמה עקב רשלנות רפואית בשירות הצבאי. קצין התגמולים דחה את תביעתה בנימוק של היעדר קשר בין הממצא בלסת והטיפול הרפואי שקיבלה בצה"ל לבין שירותה הצבאי כמשמעו בחוק הנכים סעיף 1.
הוגשו סדרת ערעורים- מהם?
צ' ערערה בפני ועדת הערעורים. היא הציגה שתי חוות דעת מומחים כשלפי האחת מחלתה נגרמה בשל הרשלנות של רופא השינייים שעקר את שינה כשהותיר בחלל שנוצר מהעקירה גוף זר שארית מקדח שגרם לזיהום, ולפי השנייה הגורם למחלתה הוא הטראומה שהייתה כרוכה בעקירתה של השן המזוהמת.
הנתבע הציג אף הוא שתי חוות דעת, כשלפי הראשונה הטיפול בצ' היה ללא רבב, המתכת שהוצאה מפיה לאחר העקירה היתה כנראה שארית מסתימת האמלגם, ומקור מחלתה הוא דלקת עצם נדירה. הוא לא שלל את האפשרות כי מחלתה נגרמה מזיהום, אך לטענתו הזיהום לא נובע מרשלנות הרופאים, אלא זהו תהליך בלתי נמנע. חוות דעת שנייה קבעה אף היא כי המחלה בה לקתה צ' היא מחלה אחרת בשם DCO שנגרמה מזיהום חיידקי, והחלה כבר שנה לפני העקירה.
ערעורה נדחה. הועדה קבעה כי הגשת שתי חוות דעת שונות מטעם צ' מחלישה את משקלן, וכן טענה כי צ' לא הוכיחה כי הגוף הזר שנותר בשן היה חלק ממקדח, ואף אם היה, לא הצליחה צ' להוכיח כי שביב המתכת גרם למחלתה. הועדה קיבלה את חוות דעת מומחה הנתבע כי הסיבה למחלתה היא מחלה ממושכת קשה שאינה נובעת מזיהום חיידקי, אי לכך אינה יכולה לנבוע מהגוף המתכתי אף אם היה מוכח שהושאר בפיה. כן הסתמכה הועדה על עדות לפיה היתה קיימת בעצם דלקת כבר שנה קודם לעקירה.
צ' ערערה לבית המשפט המחוזי וטענה כי טופלה ברשלנות בפיה, וכי קביעת הועדה כי המחלה קיננה בפיה של צ' כשנה לפני עקירת השן מעידה על רשלנות באיחור באבחון או באבחון לקוי. לטענתה, אף מומחי שני הצדדים בסופו של דבר העידו כי מחלתה נגרמה או למצער הוחמרה עקב עקירת השן והשארת גוף זר בפיה. לטענתה הוכח על ידה הקשר בין זיהום שמקורו חיצוני לבין מחלתה, וכן הוכח כי הגוף הזר שנותר בלסתה הוא חלק מהמקדח שבו בוצעה העקירה. לחילופין טענה כי אף אם לא הוכחה הרשלנות הרפואית בטיפול הרי עצם העובדה כי המחלה נגרמה מהטיפול די כדי שהיא תיחשב שנגרמה בשל שירותה הצבאי.
הנתבע חזר על נימוקי הועדה שדחתה את התביעה
ביהמ"ש המחוזי קיבל את ערעורה של צ'. הוא קבע כי צ' הוכיחה כי הטיפול בה היה רשלני, וגרימת מחלתה או לפחות החמרתה נבעה משרשרת של טיפולים רפואיים שניתנו לה שחורגים מכללי התנהגות מצופים. מחלתה של צ' לא אובחנה במועד.
למרות שלרופאים המטפלים היה ברור כי מקור הבעיה אינו דנטלי, אף אחד מהם לא העלה את אפשרות היותה לוקה במחלת האוסטאומיליטיס, והיא הופנתה לטיפול של עקירה, פעולה לא מתאימה למקרה, ואף אם היתה נחוצה בוצעה באיחור. גם העקירה עצמה בוצעה ברשלנות משהושאר בפיה גוף מתכתי במשך ארבעה ימים.
אף הביופסיה הראשונה שנעשתה לה היתה שטחית, והשנייה נלקחה במרווח זמן גדול מדי. אף מומחי הנתבע הודו כי יש קשר בין עקירה של שן מזוהמת לבין הגרימה וההתפתחות של המחלה בה לקתה. למעשה קבע ביהמ"ש כי מחלתה של צ' הוחמרה עקב אירועים רבים שבמקרה דנן חברו יחד והחמירו את מחלתה ב-100%.
לפיכך נקבע כי צ' עמדה בדרישת חוק הנכים המזכה בתגמולים, לפיו חייל צריך להוכיח כי מחלתו נגרמה או הוחמרה עקב טיפול רשלני בעת שירותו או בשל שירותו, ובמקרה זה הוכח כי הטיפול בה היה רשלני. ביהמ"ש ציין כי אף אם לא היה מוכח כי הטיפול היה רשלני הרי קיים פה המקרה החילופי "עקב השירות" שלפיו יוכר אדם כנכה צה"ל, בשל מחלה שפרצה או שהוחמרה עקב טיפול במסגרת הצבא, שתוצאתו חורגת מהתוצאה הסבירה והמקובלת של טיפול כזה. עצם ההכרח לכרות לה חלק מהלסת מעיד על טיפול החורג מהסבירות.
עו (ת"א) 34668-12-12 צ.ד. נ' קצין התגמולים, משרד הביטחון-אגף השיקום
ניתן ביום 1.10.2013
