פעמים רבות ההיריון עובר בצורה תקינה לגמרי, אך בעת הלידה עצמה, עשויות להתרחש תקלות רפואיות בלתי צפויות, אשר נמצאות במרכזן של תביעות עקב רשלנות רפואית רבות, כאשר בית המשפט צריך לקבוע באם הצוות הרפואי פעל בהתאם לנהלים ולסטנדרטים המתבקשים ממנו למנוע כל נזק אפשרי לתינוק העומד להיוולד או שמא, ניתן היה לבצע הליכים רפואיים מסוימים כדי להביא למצב בו הלידה תסתיים בצורה תקינה לגמרי.

לידת התאומים הסתיימה עם תינוקת אחת בריאה ועם תינוק הסובל משיתוק מוחין – מדוע קובע אם כן בית המשפט המחוזי כי הרופאים לא התרשלו?

רונית (שם בדוי) הגיעה לבית החולים בעודה בשבוע ה- 33 להריונה שברחמה תאומים, כאשר היא במצב של ירידת מים וצירים, וכבר בתהליכי הקבלה ללידה, התברר כי הלידה החלה, ואחד התאומים נמצא במצג עכוז בעוד השני במצג ראש.

הצוות הרפואי החל בהליך הלידה כאשר, העובר הראשון חולץ בלידת ואקום ונולדה בת בריאה, בלי כל סיבוכים ובמשקל פג. כעשר דקות מהלידה הראשונה התגלה באולטרסאונד כי העובר השני נמצא בתנוחה בעייתית כמו גם נמצאה האטה בדופק שלו ולכן הוחלט במידי, לבצע פקיעת קרומים כדי לזרז את הלידה, כאשר תוך כדי כך, כתפו וידו של העובר צנחו ונקבע כי המשך הלידה יעשה בניתוח קיסרי.

הניתוח הקיסרי בוצע, אך העובר חולץ בלי דופק ואותות נשימה והיה צורך לבצע בו פעולות החייאה, כאשר רק כעבור שעה הוא החל לנשום בכוחות עצמו. מאוחר יותר התברר, כי התינוק סובל משיתוק מוחין, משמע שיתוק בצד ימין של הגוף ופיגור שכלי.

הוגשה תביעה לבית המשפט המחוזי בטענה כי הצוות הרפואי התרשל בכך שקיבל החלטה לבצע לידה רגילה ולא בניתוח קיסרי וזאת למרות שמדובר בלידת תאומים שעשויים להיות במהלכה סיבוכים רפואיים. בנוסף המצוקה של העובר לא טופלה בצורה הנכונה ובמהירות הדרושה, כך שיתכן וניתן היה למנוע את פקיעת הקרומים, כמו גם היה צורך להזדרז בביצוע הניתוח הקיסרי.

בית המשפט המחוזי דן בטענות הצדדים ובהתאם לחוות הדעת של המומחים הרפואיים, דחה את טענות התובעים וקבע כי הרופאים לא התרשלו בתפקידם לכל אורך הלידה ופעלו באופן סביר ביותר, כפי שניתן היה לפעול בנסיבות העניין ולא ניתן לקבוע כי יש קשר בין המצב שבו נולד בסופו של דבר התאום, שכן יתכן מאוד כי שיתוק המוחין נובע מסיבות רפואיות אחרות ולכן אין בכל התנהלות של צוות הרפואי דבר המעיד על רשלנות רפואית.

התובעים, לא הסכימו לקבל את פסק הדין של בית המשפט המחוזי והגישו ערעור – מדוע בית המשפט העליון לא קיבל את הערעור ? האם טעה בהחלטתו?

בית המשפט העליון, אשר קיבל לידיו את הערעור התייחס לפסיקת בית המשפט המחוזי ופסק כי הוא תומך בהחלטת בית המשפט המחוזי, שכן בכל ההליך ובכל תהליכי קבלת ההחלטות של הצוות הרפואי, לא הייתה רשלנות רפואית וכי הצוות הרפואי פעל בהתאם לסטנדרט הרפואי המקובל והנדרש ממנו ולכן על הערעור להידחות.

החלטת בית המשפט העליון, מעוררת תמיהה מסוימת, שכן כבר בשלבים המוקדמים עוד טרם החלה הלידה, עלה מתוך האולטרסאונד כי תנוחת העוברים אינה תקינה דיה לקראת לידה רגילה ועניין זה לבדו, היה צריך לגרום לצוות הרפואי לשקול אפשרות לניתוח קיסרי, דבר שלא נעשה בפועל, אלא רק בשלב מאוחר יותר כאשר העובר השני נכנס למצב של תשניק סב לידתי ולמצוקה שיתכן והובילה ללידתו עם שיתוק מוחין.

ע"א 4484/11

רשלנות בניתוח פלסטי באיבר המין

כירורגיה פלסטית. זהו אחד התחומים הבולטים ביותר היום בשוק עם קהל לקוחות הולך וגדל מיום ליום. לכל אדם יש חלק בגופו איתו הוא לא שלם ולא מרוצה, והכירורגיה הפלסטית מבטיחה לנו לשנות את החלק הזה ולתת לנו את מה שלא ניתן לנו עם לידתנו. הגדלת חזה, ניתוח אף, שאיבת שומן והרמת עפעפיים הם רק חלק מהניתוחים שמציעים לנו על מנת לעשות אותנו יפים יותר, ואנו, תמימים להפליא, מסכימים כמעט בכל מחיר לניתוח, בתקווה שלאחריו נהיה שלמים עם עצמנו, יפים ואף "מושלמים”. אך האם כל הניתוחים מוצלחים כפי שמבטיחים ? מה לגבי מקרים של רשלנות רפואית בכירורגיה פלסטית ? על נושא זה נדבר בכתבה הבאה.

עבור פ', בחור מוצלח בן 32, נשוי ואב לשלושה, היה זה איבר מינו שממנו היה לא מרוצה.   פ' פנה בעקבות פרסומים למרפאת אסתטיקה לצורך קבלת ייעוץ בנוגע לניתוח הגדלה ועיבוי של איבר המין. פ' נפגש עם נציגת המקום שהסבירה לו אודות הניתוח ואף הראתה לו תמונות של לקוחות אשר ביצעו ניתוח דומה במקום. לאחר מכן נפגש פ' עם הרופא המנתח בעצמו, שגם הוא הסביר לו אודות ההצלחה שבניתוח והראה לו תמונות לפני ואחרי של מנותחיו.

לאחר ששוכנע כי ניתוח זה יביא לתוצאה מרשימה ויפה, הסכים פ' לביצוע הניתוח ומספר ימים לאחר מכן נותח על ידי אותו רופא.

לאחר הניתוח נחרד פ' למראה עיניו: איבר מינו נהיה מעוות, עם צלקות גדולות ומכוערות בבסיס הקדמי, ציסטות חיצוניות בבסיס וגושים קשים וגדולים הרגישים למגע. פ' חזר מספר פעמים לרופא והתלונן בפניו על התוצאה המזוויעה וזה האחרון ניסה לבצע כמה טיפולים מתקנים אך ללא הואיל.

בעקבות האירוע, הגיש פ' תביעת רשלנות רפואית בניתוח כנגד מרפאת האסתטיקה וכנגד הרופא המנתח. פ' צירף לכתב התביעה חוות דעת של מומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית, אשר קבע כי התוצאה של הניתוח הינה איומה וקבע לו 40% נכות בשל מצבו בעקבות אותו ניתוח. כן צירף פ' לכתב התביעה חוות דעת של מומחה בתחום הפסיכיאטרי, אשר קבע כי כתוצאה מהניתוח הכושל נגרמו ל-פ' נזקים נפשיים קשים, לרבות חרדה, דיכאון ופראנויות אשר משפיעים על תיפקודו ועל יחסיו הזוגיים, המשפחתיים והחברתיים, וקבע לו נכות בשיעור של 15% בשל מצבו הנפשי כתוצאה מהניתוח הרשלני.

מנגד הגישו הנתבעים חוות דעת מטעמם. בתחום הכירורגיה הפלסטית קבע המומחה מטעם הנתבעים כי מצבו של פ' לא כל כך נורא כפי שהוא מתאר בכתב תביעתו, שכן במצב זיקפה העיוות שנוצר הינו קל בלבד ואינו משפיע על התיפקוד. מומחה הנתבעים קבע ל-פ' 10% נכות בלבד וקבע כי בכל מקרה, ולאור טופסי ההסכמה דומה כי פ' הבין היטב את הסיכונים והסיבוכים הכרוכים בניתוח וידע כי לניתוח מספר חסרונות אפשריים וסיכויים לחוסר הצלחה. בתחום הפסיכיאטריה קבע המומחה הרפואי מטעם הנתבעים כי התובע שוחרר בעבר משירות המילואים בשל אבחנה של וועדה רפואית של צה"ל כי פ' סובל מהפרעת אישיות, ולפיכך, טען מומחה הנתבעים, נראה כי פ' סבל מנזקים נפשיים בעבר אשר קדמו לאירוע נשוא התביעה ולא קשורים אליו בכלל, ואילו פ' רק מנסה להאדיר את נזקיו על מנת להפיק רווח מישני מתלונותיו.

ביום 24.1.05 ניתן פסק דין בשאלת הרשלנות הרפואית והנזק, בו קיבל בית המשפט את תביעתו של פ' וקבע כי אכן היתה רשלנות בביצוע הניתוח להגדלת איבר המין של פ'.

ראשית, קבע בית המשפט, הופרה חובת ההסכמה מדעת. חובתו של הרופא לספק למטופל שלו את כל הנתונים שיש בידיו באשר לטיפול שניתן לו, לתוצאותיו האפשריות ולסיכונים הכרוכים בו. חובה זו נגזרת מחובת הזהירות הכללית אשר הרופא חב לחולה, והיא נגזרת מזכותו של כל אדם לדעת כל מה שקשור אליו וכך בעצם ליתן לו את העצמאות להחליט החלטות שכולות ונכונות לגבי עצמו ולגבי גופו. אם הופרה חובה זו, ועקב כך נגרם נזק לחולה, עשויה ההפרה להעמיד לחולה זכות לפיצויים בעילה של רשלנות רפואית.

במקרה של פ', כך קבע בית המשפט, הגיע פ' בעקבות פרסומים אל הנתבעת ושם שכנעו אותו כי כדאי לו לעבור את הניתוח שכן הדבר ישפר את ביצועיו ואף יגרום לאיבר מינו להיות גדול ומושלם כפי שהוא מייחל. ל-פ' הוצגו תמונות של ניתוחים שהצליחו אך לא הוצגו בפניו תמונות של ניתוחים שכשלו. כמו כן, פ' הוחתם על טופס ההסכמה מספר דקות לפני הניתוח, כאשר גם בטופס זה לא הוצגו הסיכונים האמיתיים היכולים לנבוע מן הניתוח שבוצע. לאור האמור לעיל, קבע בית המשפט, לא נתקבלה הסכמתו מדעת של פ' לניתוח והופרה חובת הזהירות אותה היו חבים ל-פ' הרופא ונציגי המרפאה. לדידו של בית המשפט, עמד פ' בנטל ההוכחה והוכיח כי אילו היו מוסברים לו מראש הסיכונים לעיוות שבאיבר מינו, לא היה מסכים לביצוע הניתוח. לעניין הנכות שנותרה ל-פ' בעקבות הניתוח קבע בית המשפט כי לאור האמור בחוות הדעת מטעם הצדדים סבור הוא כי נותרה ל-פ' נכות בשיעור של 20% בתחום הכירורגיה הפלסטית וכן נכות בשיעור של 10% בתחום הנפשי, נכות אשר השפיעה על יחסיו עם אשתו ומשפחתו והעכירה את טיב היחסים.

בית המשפט קבע כי לאור רשלנותם בביצוע הניתוח ל-פ', חייבים הנתבעים לפצותו פיצויים בסך של כ-600,000 ש"ח.

לעיון בפסק הדין המלא: ת.א. 17010/00
הכותבת, עו"ד שירי גליקמן, היא עורכת דין במשרד עורכי הדין אלמוג – שפירא

ביצעתם שתלים ? נגרם לכם נזק ? בחנו זכויותיכם <<

ג' שסבל מכאבי שיניים חוזרים ונשנים פנה למרפאת שיניים לקבלת טיפול רפואי. לאחר שהוסבר לו על מצבו הרפואי הוצעו לו מס' אלטרנטיבות טיפול. בשל הרצון של ג' לשמר רמת חיים גבוהה התעקש על ביצוע טיפול שיניים בשתלים, למרות מורכבות הטיפול.

כחלק מן הטיפול שהוחלט הוחדרו לג' בהדרגה שתלים בפיו, תחילה שלושה שתלים בלסת העליונה ובהמשך שני שתלים בלסת התחתונה. לאחר מספר חודשים שנדרשו לשם קליטה ראויה של השתלים הרגיש ג' כאבים חדים ומיהר למרפאת השיניים. מספר בדיקות אישרו כי הכאב נובע מהתפתחות דלקת באזורי ההחלמה והוצע למטופל תהליך שיקומי, אך טרם סיומו כשלו השתלים ונפלו זה אחר זה ממקומם.

בשל המצב שנוצר בעת כישלון השתלים, פנה ג' לתוכנית טיפולים חדשה ומורכבת שעורכת כחמש שנים.

בעקבות כישלון הטיפול הראשון פונה ג' לערכאות שיפוטיות בתביעת רשלנות רפואית בטיפולי שיניים, בעודו טוען "נעשה לי עוול, הגעתי לרופא על מנת לקבל טיפול שיניים תקין וניתן לי טיפול שגוי שגרם לי לנזק וכאבים מיותרים". טענותיו של ג' היו כי לאורך כל הדרך הטיפול שניתן לו היה שגוי ומחדלים אלה שגרמו לו לפנות לשיקום על ידי ניתוח כואב ולא הכרחי.

כאשר אנו מגיעים לקבל טיפול רפואי יש באחריות הרופא להעניק לנו את הטיפול הנכון ביותר עבורנו. בשל כך ישנה חובת זהירות מצד הרופא המטפל כלפי המטופל. אחת הדרכים לבדיקת רמת טיפול ראויה במסגרת הליכים משפטיים של רשלנות רפואית היא לשאול האם הטיפול שבוצע מהווה פרקטיקה רפואית מקובלת. עם זאת, בנוסף לאחריות הרופאים לטיפול הרפואי קיימת תחת אחריותו של המטופל לבצע את דרישות הרופא על מנת לאפשר החלמה מרבית. כאשר טיפול רפואי נכשל יש לבדוק בנוסף לתקינות הטיפול אם קיימת תרומה של המטופל לכשל שנוצר.

במשפט טענו הנתבעים כי לפני ביצוע השתלים הוסבר לג' שקיימות אופציות טיפול אחרות קלות יותר כגון תותבת נשלפת, אך ג' התעקש על טיפול בשתלים מכיוון שרצה לשמר רמת חיים אשר תותבת נשלפת אינה יכולה לתת. סיבה משמעותית נוספת אשר גרמה לכשל בטיפול נבעה מהרגלי היגיינה הירודים של ג'. הרגלים כגון עישון משיבי, הרגלי צחצוח לקויים עשויים היו להוביל לכשל הטיפול ונפילת השתלים למרות ההשתלה התקינה.

לטענת הנתבעים בפרשת ההגנה בתביעת רשלנות רפואית זו, השתלים שכשלו נעשו וטופלו על ידי מספר רופאים שונים וכולם כשלו בשל ההרגלים הקשים של התובע. גם קודם לטיפול סבל התובע מהיגיינה ירודה אשר גרמה לנפילת השיניים הטבעיות בלסתו העליונה.

בית המשפט בדק וקבע, כי במקרה דנן האחריות מוטלת על המטופל וכי אין דופי בהשתלת השתלים ועבודתם של הרופאים. הווה אומר, לא ניתן לומר כי במקרה הזה אירעה רשלנות רפואית. התובע הוזהר מספר פעמים מהסיכונים הכרוכים בביצוע הליך זה, יחד עם ההמלצה ללכת לכיוון של טיפול קל יותר של תותבת נשלפת מאשר טיפול ארוך וקשה יותר –השתלים.

הרגליו ובעיותיו של התובע מחלת חניכיים, מחלת סוכרת, איכות עצם גרועה והיגיינה דנטלית ירודה. כל אלה ועוד מהווים גורמי סיכון שגרמו לכשל הטיפול ולנפילת השתלים.

בשל ידיעת התובע על הסיכונים הכרוכים בתהליך, ושימוש נכון ותקין של הנתבעים בהשתלת השתלים בפיו קבע בית המשפט שלא התקיימה כאן התרשלות ואין הנתבעים חווים בפיצוי כלפי ג'.

התביעה אמנם נדחתה, אך חשוב להבין שלא תמיד הטיפול המוצע אף אם מקובל בקרב הרופאים הוא הטיפול הנכון למטופל ספציפי כזה או אחר. בהגעתנו לטיפול רפואי יש לפרט את כל גורמי הסיכון בחיינו על מנת לקבל את הטיפול המתאים ביותר בעבורנו. מנגד לא כל נזק הינו תוצאה של רשלנות רפואית בטיפול בשיניים. היגיינת פה ואורך חיים תקין יכולים לעזור להצלחת הטיפול ולחסוך בכאבים וטיפולים מיותרים בעתיד.

לעיון בפסק הדין המלא -

ת"א  53139-07

בטיפולים רפואיים רבים עשויים להיות סיבוכים ובמיוחד בניתוחים ומצד אחד נמצא המטופל שצריך לעבור את הניתוח, שכן מצבו הבריאותי מחייב זאת. מן הצד השני הרופא אשר עושה את כל שניתן כדי לעזור למטופל אך מודע לכך שיתכן ותוך כדי הטיפול יהיה סיבוך, אשר יצריך טיפול קריטי יותר ואולי יעשה נזק חמור, אך לא תמיד ניתן למנוע או לצפות אותו מראש. לכן, תביעות רשלנות רפואית רבות דנות בשאלה האם הייתה לרופא את האפשרות להביא את המטופל למצב אחר?

כיצד כאבים במרפק מילדות הובילו לכריתת היד והאם גובה הפיצוי שניתן מספיק?

עמי (שם בדוי) סבל מכאבים חוזרים ונשנים במרפק בעקבות שבר במקום שהיה לו בהיותו ילד. על כן הוחלט לבצע ניתוח שלם הסרת חלק מתוך המרפק כדי לשפר את מצבה של היד. אחרי הניתוח מצבו של עמי החל להתדרדר והוא נאלץ ואיבד את היכולת לתפקד עם היד עד, אשר לא היה מנוס אלא לקטוע אותה.

הוגשה תביעה לבית המשפט המחוזי בגין רשלנות רפואית בעת ההרדמה לקראת הניתוח, אשר הובילה לתוצאה הטרגית. כמו כן טען עמי כי לא נמסר לו מידע מספיק על הטיפול ועל הסיכונים הכרוכים בו ולכן הרופאים לא קיימו את החובה הנדרשת מהם על מנת שהוא כחולה יקבל הסכמה מדעת.

בית המשפט המחוזי קבע שמדובר היה בסיבוך נדיר ביותר שלא הייתה כל דרך למנוע או לצפות אותו מראש ולכן לא התרשלו הרופאים. עם זאת, לעניין ההסכמה מדעת פסק בית המשפט המחוזי שכאן התרשלו הרופאים, שכן היה עליהם לומר לעמי על האפשרות של סיבוך כזה על אף היותו נדיר.

על כן, נפסקו פיצויים בגובה של למעלה ממיליון וחצי ₪.

עמי הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון ביחס לגובה הפיצוי ועל ההחלטה כי לא הייתה רשלנות רפואית בטיפול – מה קבע בית המשפט?

בית המשפט העליון דן בטענות הצדדים, כפי שאלו הובאו בפניו ובעיקר כי בית המשפט המחוזי טעה בפסיקתו. לטענת עמי, הייתה רשלנות בעצם הטיפול עצמו וזו לא זכתה להתייחסות מבית המשפט המחוזי. בנוסף, גובה הפיצויים שנקבעו נמוך מכפי שבאמת היה מגיע לו בנסיבות העניין.

בית המשפט העליון לא ראה כל סיבה להתייחס לטענת הרשלנות הרפואית וקיבל את עמדתו של בית המשפט המחוזי בעניין זה, שכן לא הייתה לרופאים כל דרך למנוע את הופעתו של הסיבוך הזה. יחד עם זאת, חיזק בית המשפט העליון את הקביעה שעדיין הייתה חובה על הרופאים ליידע את עמי על הסיבוך האפשרי שהתקיים. בסופו של דבר נפסק, כי יש לדחות את הערעור הן לעניין הרשלנות והן לעניין גובה הפיצוי.

נראה אם כן כי בית המשפט המחוזי כמו גם בית המשפט העליון דחו את טענת הרשלנות הרפואית בשל הטיפול, אבל לא את התביעה בעילה של אי קבלת הסכמה מדעת לטיפול. שכן החובה של כל רופא היא לתת למטופל הסבר מלא על כל הסיבוכים והסיכונים הכרוכים בהליך הרפואי שהוא עומד לעבור. כאשר רופא מתרשל בכך, הרי נמנעת מן המטופל האפשרות להחליט באם לעבור את הטיפול הזה או לחילופין למצוא אלטרנטיבה טיפולית אחרת. לכן, במקרה זה הפיצוי שניתן בהתאם לנזק שנגרם לו הן בעבר והן בהווה, ושיתכן והיה ניתן למנוע אותו לו היו מאפשרים לעמי לקבל החלטה אם לבצעו או לוותר עליו. בייחוד שעה שאובדן היד משפיע באופן ניכר על איכות החיים ועל התפקוד בכל מהלך יומיומי.

ע"א  8946/06

טיפולי אורתודנטיה דורשים מיומנות מסוימת של רופא שיניים. באם אין לרופא את הידע והניסיון בתחום זה, הרי שעליו להפנות את המטופל לקבלת טיפול מתאים אצל רופא מומחה, שכן אחרת הוא עשוי למצוא עצמו מתמודד מול תביעה בגין רשלנות רפואית אשר יכולה למנוע ממנו את המשך עבודתו כרופא שיניים.

רופאת השיניים העניקה טיפול אורתודנטי שאין לה כל ניסיון בו ותוך כך גרמה לנער נזק חמור בשיניו – מה עושים במקרה כזה ?

רונית (שם בדוי) רופאת שיניים קיבלה לטיפולה את הנער עמית (שם בדוי) שעבר אצלה מספר טיפולים לשם יישור שיניו שלא צלחו. בהיעדר הצלחה בטיפול, החליטה רונית לתת לו טיפול אורתודנטי באמצעות גומיות הנמתחות על השיניים הקדמיות העליונות. הבעיה הייתה שלא היה לרונית כל ניסיון בהליך. לא זו בלבד, היא גם לא ביצעה צילום פנורמי לשיניים, לפני התקנת הגומיות.

בדיעבד התברר כי מתיחת גומיות לשם יישור שיניים נחשבת כבר כמה שנים אינה מקובלת בעולם המערבי ואף מסוכנת ביותר וההמלצה הקיימת היא שלא לעשות בטיפול זה שימוש.

רונית רופאת השיניים כנראה לא הייתה מודעת לסיכונים שישנם בטיפול שכזה ולכן התקינה את הגומיות.

למחרת הגיע עמית לרופאת השיניים בתלונות על כאבים חזקים ורונית הרכיבה גומייה אחרת במקום זו שנפלה ומרחה על המקום נוזל מיוחד לשיכוך הכאבים. אולם, כל זאת לא עזר והכאבים המשיכו. לפיכך, פנה עמית לקבלת יעוץ עם רופאי שיניים אחרים, אשר קבעו כי שיניו הקדמיו, החניכיים והשורשים נפגעו בצורה קשה וזאת בשל הטיפול האורתודנטי עם הגומיות. כתוצאה מהמצב הרפואי החדש, היה צורך לעקור לעמית 4 שיניים קדמיות עליונות ולהתקין במקומן כתרים.

האם הרופאה אחראית לנזק שנגרם ? האם זהו מקרה של רשלנות רפואית שיניים ?

כנגד הרופאה רונית הוגשה קובלנה לוועדה של משרד הבריאות, כאשר הוועדה קבעה כי הרופאה התרשלה בטיפול שניתן לנער עמית. לטענת הוועדה, היה על עמית לשקול היטב את מתן הטיפול האורתודנטי בגומיות ולבדוק את הסיכונים שיש בו, ובוודאי שלא לבצעו באם אין לה את הניסיון הנדרש. בנסיבות אלה, הוחלט להתלות את הרישיון של עמית לעסוק ברפואת שיניים למשך שנה אחת.

רופאת שיניים צריכה לנהוג בזהירות המקצועית הנדרשת ממנה וחלק בלתי נפרד מכך הוא מתן טיפול מקצועי אשר יש לה את הניסיון והיכולת לבצעו מבלי להסב נזק למטופל.

הרופאה ערערה על חומרת העונש, מה יקבע בית המשפט העליון ?

כפי שצוין קודם לכן, הוועדה שמונתה מטעם משרד הבריאות לבחינת הקובלנה שהוגשה כנגד רונית החליטה על עונש של התליית הרישיון לשנה, אך רונית רופאת השיניים לא קיבלה את החלטת הוועדה והחליטה לערער על חומרת העונש בפני בית המשפט העליון.

רונית טענה כי הנזק שנגרם לעמית לא נבע רק בשל הגומיות שהותקנו בפיו, אלא בגלל שקיימת הזנחה בטיפול בשיניים. ברם, טענה זו נדחתה כבר על ידי הרופאים בוועדה שלא ראו כל סיכוי לפיו מצב שיניו של עמית היה יכול להגיע למצב חמור שכזה רק בשל הזנחה. עמדת הוועדה היתה שנזק כזה נגרם מלחץ קבוע כתוצאה מקבלת טיפול אורתודנטי קלוקל.

בנוסף טענה רונית כי הוועדה לא קבעה כי הייתה מצידה רשלנות רפואית חמורה וכי לאור העובדה שאינה עוסקת יותר בטיפולי אורתודנטיה והינה היחידה המפרנסת בביתה, ביקשה עמית להתחשב במצבה והבהירה כי התליית הרישיון תזיק לה ביותר.

בית המשפט לא קיבל את הערעור על העונש ואף קבע כי אינו חריג כלל.

אחד המקרים הטרגיים ביותר עבור כל אישה הוא להיכנס להריון אשר עובר באופן תקין לחלוטין, אך עקב רשלנות רפואית בעת הלידה, העובר נכנס למצוקה והתינוק נולד מת. זאת במיוחד כאשר מדובר באישה שעוברת טיפולי הפריה במשך שנים ועצם הכניסה להיריון מהווה עבורה הישג משמעותי לקראת הבאת ילד לעולם.

איילה (שם בדוי) עברה במשך שלוש שנים טיפולי הפריה קשים, כאשר סוף סוף נכנסה להיריון הייתה במשפחה שמחה גדולה. ההיריון עבר באופן תקין לחלוטין ללא כל בעיות ובשבוע ה- 39 להריון היא הגיעה לבית החולים ללדת. אך בבדיקה שנערכה במקום התברר כי עדיין אין היא מוכנה ללידה והיא שוחררה חזרה לביתה.

יומיים חלפו ואיילה החלה לחוש בצירי לידה והגיעה שוב לבית החולים, הצוות הרפואי בדק אות מצבה והעובר נמצא עם דופק תקין, איילה נתבקשה לעשות סיבוב ברחבי בית החולים כדי לזרז את תהליך הלידה, אך כאשר חזרה לבדיקה נוספת נתגלה כי אין לעובר דופק והוא מת בשל חבל הטבור שנכרך סביב הצוואר.

בית המשפט המחוזי קובע פיצויים על סך של למעלה מ- 300,000 ₪ להורים, אך הם דורשים פיצוי נוסף האם זה יתקבל?

התביעה בגין רשלנות רפואית הוגשה לבית המשפט המחוזי וזה קבע כי בית החולים אחראי לתוצאה הטרגית של מות העובר בתוך הרחם של אימו ופסק פיצוי כספי הגבוה מ- 300 אלף ₪ עבור הנזק הלא ממוני שנוצר להורים בעקבות המקרה. אולם, בית המשפט לא קיבל את דרישתם של ההורים לפיצוי על טיפולי ההפריה שעברה איילה אחרי פטירת העובר שכן, בינתיים איילה הצליחה להביא תאומות בנות.

הפיצוי הנוסף שדרשו ההורים היה גם בעבור אבדן השנים האבודות שכן, עצם אי הולדת העובר יוצרת עבורם חבות כמו גם פגיעה נפשית קשה שנגרמה לאב שהיה מעורב אישית בכל תהליך הלידה.

בית המשפט המחוזי לא קיבל את דרישת ההורים לפיצוי נוסף וטען כי הם לא הצליחו להוכיח את הפגיעות העתידיות והנוכחיות ולכן הפיצוי נותר על כנו.

ההורים התובעים מערערים לבית המשפט העליון, האם הם יקבלו פיצוי?

בית המשפט עליון אשר דן בתביעת רשלנות רפואית זו בהרכב מלא פסק כי הערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי לעניין הפיצויים מתקבל באופן חלקי, כך שהתביעה בגין השנים האבודות לא יכולה להתקבל משום שהעובר לא נחשב כבעל כשרות משפטית לעניין זכויות וחובות ולכן לא ניתן לתבוע בשמו על הנזק שנגרם לו.

בנוגע לפיצוי שביקשו ההורים בנוגע להוצאות שהיו להם קבע בית המשפט כי יש לתת על כך פיצוי שכן ההורים הוציאו כסף רב עבור ההיריון שלא צלח ובנוסף איבדו שעות עבודה ולכן יש להוסיף סכום של 20 אלף על הפיצוי הקיים.

בית המשפט העליון פסק לאב פיצוי נוסף על סך של 250 אלף ₪ משום הנזק הנפשי הלא ממוני שנגרם לו כתוצאה מהטרגדיה שהוא חווה כחלק מעורב בכל הליך הלידה.

נראה אם כן כי בית המשפט העליון הצליח ליצור את הפרדה בין הנזקים השונים שנגרמו להורים להוסיף לאב את הפיצוי המגיע לו עבור הנזק הנפשי שנגרם לו. שכן, לא רק האם היא שעברה טראומה קשה אלא גם ההורה השני עובר חוויה לא פשוטה המשפיעה עליו ועל יכולת התפקוד שלו ביום יום.

]]> http://www.healthlaw.co.il/?feed=rss2&p=283 0 http://www.healthlaw.co.il/?p=277 http://www.healthlaw.co.il/?p=277#comments Fri, 07 Sep 2012 12:44:18 +0000 מערכת HealthLaw http://www.healthlaw.co.il/?p=277 רשלנות רפואית – התינוק עובר ברית מילה בצורה רשלנית וזה מסתיים בנשירת שני שליש מאיבר המין – מי אשם המוהל ? הרופא ? או המדינה?

ברית המילה זהו הטקס המוכר למרבית האנשים במדינה ובדת היהודית. הברית נעשית לרוב על ידי מוהל אשר אינו איש רפואה ולעתים הוא אינו מצליח לבצע את תפקידו בצורה טובה ואף מתרשל בדרך הביצוע של הברית. בכך, עשוי להיגרם לתינוק נזקים קשים אשר עשויים להשפיע עליו בהמשך החיים.

השאלה היא על מי ניתן להטיל את האחריות במקרה של ברית מילה העוברת באופן טרגי של פגיעה באיבר המין של התינוק?

הוריו של בנימין (שם בדוי) הזמינו מוהל מוכר לשם עריכת ברית המילה לבנם, כאשר מיד לאחר הברית נאלץ המוהל לחבוש את איברו של התינוק משום שנוצר דימום במקום וכעבור שעה אכן הדימום נפסק והמוהל עזב את האירוע, תוך שהוא מנחה את ההורים שבמידה והדימום יחזור עליהם לפנות לבית החולים במיידי.

מאוחר יותר הגיע המוהל לבית ההורים ובדק את התינוק וקבע כי הוא בסדר, אך ההורים החליטו בכל זאת לפנות לבית החולים. הרופא שהיה בפגייה בדק את התינוק, אך לא באיבר המין, אלא ביקש מהאם לפנות אל המוהל או לחדר המיון אם הדימום ישוב.

ביומיים הבאים המוהל שב ובדק את התינוק וקבע שהכול אצלו תקין למרות שהופיע כתם כהה על החלק העליון של איבר המין ומכיוון שהתינוק התנהג באופן רגיל, ההורים הניחו שהכול בסדר.

כעבור 4 ימים הבחינה אמו של בנימין התינוק כי הוא מטיל את מימיו ממקום נמוך יותר מאשר קצה איבר המין וכאשר פנתה לבית החולים התברר כי ישנו נמק בשני השליש העליונים של איבר המין והוא אושפז לבדיקות כאשר ביום למחרת הוא החל שלא להרגיש בטוב וסבל מהקאות ושלשולים ובעקבות הנמק שנוצר נשר החלק העליון של איבר מינו של בנימין ולאחר מכן הוא שוחרר לביתו.

בית המשפט המחוזי – קובע כי האשם ברשלנות הינו המוהל ופוסק לתובעים פיצוי על הנזק בגובה של כחצי מליון ₪.

ההורים מערערים על פסק הדין של בית המשפט המחוזי – בטענה כי גם המדינה והרופא אחראים בתביעת רשלנות רפואית זו – מה נפסק?

בית המשפט העליון התייחס לשאלת האחריות של כל המעורבים בתביעת הרשלנות המוהל, הרופא והמדינה.

הטענה כלפי המדינה הייתה שלא הסדירה את הפיקוח על המוהלים ולפיכך אין כל דרך לדעת פרטים אודות המוהל, האם הוא אכן בעל מקצוע אמי, הסוגל להתמודד ולדעת איך וכיצד לפעול במקרה וחיתוך הברית מסתבך באופן בלתי צפוי. אך, בית המשפט דחה את אפשרות התביעה כנגד המדינה, שכן ברגע שאין פיקוח אין כל דרך הפעיל סמכות בנושא ולכן אין הם צד לעניין.

הטענות כלפי הרופא היו כי לא נהג בהתאם לחובת הזהירות הנדרשת ממנו בכך שלא חקר ובדק בצורה מעמיקה על מצבו של התינוק. מכיוון שהאם לא אפשרה לו להוריד את התחבושת הרי לא ניתן לייחס לרופא רשלנות רפואית על טיפול או אבחון לקוי אלא הרשלנות שלו באה לידי ביטוי במחדל, בכך שהיה צריך להסביר לאם את הסיכונים הכרוכים בסירובה שלא לפתוח את התחבושת. שכן, לעתים העקשנות של הרופאים באי ביצוע הליך רפואי מסוים נובעת מחששות שאין להם כל אחיזה במציאות ולכן באם היה שואל ומתחקר את האם יותר כמו גם נותן לה את ההסבר הדרוש ייתכן והתוצאה הטרגית הזו הייתה נמנעת. לפיכך, קבע בית המשפט העליון יש להוסיף להורים פיצוי נוסף בגין כאב וסבל.

ע"א 2055/99

]]> http://www.healthlaw.co.il/?feed=rss2&p=277 0 http://www.healthlaw.co.il/?p=259 http://www.healthlaw.co.il/?p=259#comments Sun, 26 Aug 2012 21:36:47 +0000 מערכת HealthLaw http://www.healthlaw.co.il/?p=259 רשלנות רפואית בהריון – הרופאים לא ביצעו את הבדיקות הנדרשות והתינוק נולד עם תסמונת דאון – בית המשפט קובע כי הרופאים התרשלו ויש לתת פיצוי על כך, אך לאישה יש אשם תורם!

המושג המשפטי אשם תורם קובע בעצם כי המטופל עצמו יכול היה באמצעים פשוטים העומדים לרשותו לצמצם באופן משמעותי את הנזק שנגרם, כאשר בית המשפט הוא זה אשר קובע את שיעור האשם התורם ומוריד על סמך זה את גובה הפיצוי בגין הנזק.

אישה מבצעת את כל הבדיקות הנדרשות בהיריון לשם גילוי מומים אפשריים והתינוק נולד עם תסמונת דאון מי אחראי לכך?

יעל (שם בדוי) נכנסה להריון אשר במהלכו עברה בדיקת חלבון עוברי ובדיקת אולטרא סאונד שנמצאו תקינות. בהמשך, עברה סקירת מערכות וקיבלה יעוץ לעבור בדיקת מי שפיר ויעוץ גנטי, אך יעל לא עשתה את שתי הבדיקות הללו. הרופא המשיך במעקב אחר התפתחות העובר ובשבוע ה- 39 נולד תינוק שמיד עם לידתו התברר כי הוא סובל מתסמונת דאון.

יעל הגישה תביעת רשלנות רפואית בהריון כנגד הצוות הרפואי באשר לא איבחן במהלך ההיריון כי קיים מום בעובר שכן, לו היה מתגלה מום זה מוקדם, יעל הייתה בוחרת שלא להמשיך את ההריון.

הצוות הרפואי מצידו טען כי לא הייתה כל רשלנות. יעל הופנתה לייעוץ גנטי, כמו גם לבדיקת מי שפיר, אך בחרה שלא לעשות אף לא אחד משני אלה ועל כן לא זו בלבד שלא הייתה רשלנות רפואית מצד הצוות הרפואי, אלא יש להטיל אשם תורם על יעל בתרומתה לנזק שנגרם בכך שלא ביצעה את הוראות הרופא לעניין הבדיקות והייעוץ.

בית המשפט המחוזי קובע כי הייתה רשלנות רפואית בהריון מצד הצוות הרפואי בכך שלא יידע את האישה על אפשרויות הבדיקה המורחבת שהייתה נותנת מידע נכון ורלוונטי לעניין. כמו כן, נקבע כי מחובת קופת החולים ללוות את האישה לכל משך הריונה תוך שיתוף פעולה עם הצוות הרפואי ובמקרה זה היה על הרופאים להציע ליעל לעבור בדיקת מי שפיר, גם אם הניחו כי הינה מסוכנת בשלב בו הוחלט לבצעה. שכן, זכותה של יעל הייתה לקבל את ההכרעה באם לעבור טיפול זה או לא. לדעת בית המשפט למרות העדות שניתנה על ידי הרופא יש לקבל את טענת יעל שהיא לא הופנתה בפועל לייעוץ גנטי ולביצוע בדיקת מי שפיר ועל כן הייתה כאן רשלנות רפואית.

מדוע נקבע ליעל אשם תורם?

זה היה הריונה השני של יעל כאשר בהריון הראשון עברה יעוץ גנטי ובדיקת מי שפיר ולפיכך היה עליה לדעת ולשאול את הרופא לגבי בדיקות אלו. שכן, הניסיון עם ההיריון הראשון היה צריך לעורר בה את הצורך לחקור את הדבר ולא להסתמך באופן עיוור על החלטת הרופא. בית המשפט המחוזי קובע כי יעל הייתה צריכה לגלות יותר ערנות ולבדוק מהו העיתוי הנכון לעשות את בדיקת מי השפיר, כך שלא יהיה בבדיקה עצמה נזק לעובר. מכיוון שיעל לא ביצעה את הנדרש ממנה, הטיל עליה בית המשפט המחוזי אשם תורם של 30% ולא בשיעור של 100%, כפי שדרשו הנתבעים.

מן הדברים עולה כי בית המשפט המחוזי בפסק הדין , חילק את האחריות לנזק שנגרם בין הרופאים ליעל, וזוהי בעצם המשמעות של אשם תורם, כאשר מדובר בערכאה ראשונה ולכל צד קיימת הזכות להגיש ערעור על פסק הדין לערכאה גבוהה יותר, לאחר שייקבע גובה הפיצוי המגיע ליעל בגין רשלנות רפואית זו על כל המשתמע מגידול ילד עם תסמונת דאון.

]]> http://www.healthlaw.co.il/?feed=rss2&p=259 0 http://www.healthlaw.co.il/?p=253 http://www.healthlaw.co.il/?p=253#comments Mon, 13 Aug 2012 21:36:26 +0000 מערכת HealthLaw http://www.healthlaw.co.il/?p=253 רוצים לדעת מדוע כדאי לכם להצטרף אל רשימת התפוצה שלנו?

מהיום תוכלו להישאר מעודכנים ולקבל מאיתנו את כל המידע שחשוב וכדאי לכם לדעת בנושא רשלנות רפואית. בשל מורכבותו של תחום זה, בחרנו לכתוב, ובמיוחד עבורכם, ניוזלטר חדשני, שיגיע ישירות אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם, יחסוך מכם את חיפוש המידע המתאים ויחשוף אתכם לכל מה שכדאי לדעת.

אתם הראשונים להתעדכן בכל מה שחשוב וכדאי לדעת בנושא

בצעד אחד פשוט תוכלו להירשם אל רשימת התפוצה שלנו ולקבל באופן מיידי ניוזלטר עדכני עם מידע בנושאי רשלנות רפואית, טיפים הקשורים לתביעות בתחום, תקצירי פסקי דין מעניינים ועוד. זוהי הזדמנות מצוינת עבורכם להיות הראשונים להתעדכן בכל מה שחשוב באמת, ומבלי שתצטרכו לעשות דבר!

אתם לא צריכים לחפש בעצמכם את המידע. אנחנו מביאים אותו ישירות אליכם!

במקום שתאלצו לחפש בין אתרי האינטרנט השונים את המידע הרלוונטי לכם, אנחנו כאן בשבילכם ומביאים אותו ישירות אליכם, אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם. כך נוכל לחסוך לכם זמן יקר ולעשות זאת עבורכם, כדי לסייע לכם להתנהל נכון וחכם יותר.

ההרשמה פשוטה, קלה ומיידית ומאפשרת לנו לשמור אתכם על קשר

ההרשמה אל רשימת תפוצה זו תאפשר לנו לשמור אתכם על קשר קבוע, לעדכן אתכם בפרטים שונים ובכל החידושים הקשורים לתחום הרשלנות הרפואית.

אז, למה אתם מחכים? הקליקו והירשמו עוד היום!

]]> http://www.healthlaw.co.il/?feed=rss2&p=253 1 http://www.healthlaw.co.il/?p=194 http://www.healthlaw.co.il/?p=194#comments Tue, 31 Jul 2012 14:02:29 +0000 מערכת HealthLaw http://www.healthlaw.co.il/?p=194 תביעת רשלנות רפואית בעקבות אי הפנייה לביצוע א.ק.ג

יורם (שם בדוי), שעבד שנים רבות מאד במשטרת ישראל, יצא בגיל 65 לגמלאות והחל לעבוד בחברת אבטחה כקצין בטחון. הוא לא רצה לבלות בביתו שעות ארוכות וחיפש עבודה במשרה חלקית, שתעזור לו בפרנסה אך גם תאפשר לו להמשיך לקחת חלק במעגל העבודה. באמצע חודש פברואר פנה יורם אל רופא המשפחה בקופת החולים והתלונן על כאבים חזקים בבטן. רופא המשפחה שלו הפנה אותו לבדיקת אולטרסאונד. כמה שבועות לאחר מכן סבל יורם מאירוע לבבי חריף מאד, שגרם לו נזק לתרדמת מוחלטת עד היום בעקבות פגיעה בגזע המוח.

פגיעה בגוף או בנפש עקב איחור באבחון עשויה לזכות בפיצוי – בחנו כאן את זכויותיכם

בחינת הנזק שנגרם בבית המשפט – מי אשם?

נעמי, אשתו של יורם, החליטה לפנות בשמו של יורם אל בית המשפט, בעזרת עורך דין המתמחה בתחום של רשלנות רפואית, ולתבוע את קופת החולים בגין הנזק שנגרם ליורם. לטענת נעמי, יורם פנה אל רופא קופת החולים הקרובה אל ביתם והתלונן על כאבי בטן חזקים והופנה לבדיקת אולטרסאונד. לטענתם של נציגי הקופה, נעמי עצמה הגיעה בשם יורם אל הרופא המטפל, לאחר שיורם התייצב מולו קודם לכן, ונמסרה לה הפנייה לביצוע בדיקות שונות, לרבות בדיקת א.ק.ג  כדי לבחון את מצבו של יורם. יש לציין, כפי שטוענים הנתבעים, שיורם היה מטופל חדש באותה הקופה.

לאחר מספר שבועות התלונן יורם בפני אשתו נעמי על כאבים ולחץ בחזה ובקשיי נשימה. השניים התייצבו שוב בקופת החולים ובפני הרופאה המטפלת חזר יורם על תלונותיו. במקביל, ביקש ממנה לחתום על טופס לצורך חידוש רישיון, ולאחר ששילם עבור הבדיקה הנדרשת לשם כך חזר יורם ונבדק שוב על ידי הרופא המטפל שבדק אותו לראשונה. על פי טענת נציגי הקופה מצבו הבריאותי של יורם, על סמך בדיקות אלו, היה סביר, חום גופו היה תקין ולא התגלו ממצאים חריגים מלבד תלונותיו בגין כאבים בחזה.

בשלב זה הופנה יורם לבצע בדיקת א.ק.ג והתבקש לחזור עם תוצאותיה אל קופת החולים. יומיים אחר כך, לפני שהספיק לבצע את הבדיקה, איבד את הכרתו, ולמרות ניסיונות הטיפול בו, נותר בתרדמת.

במסגרת תביעת רשלנות רפואית זו נבחנו הרישומים הרפואיים של קופת החולים בבית המשפט ונבחנו טענותיהם של שני הצדדים. במסגרת הבדיקה נמצא כי הרישומים אינם שלמים, רישומים רפואיים שהם בגדר חובה ובעלי חשיבות רבה במיוחד. אולם, בהתייחסות לכך, ציין שופט בית המשפט, כי אין זה מצדיק בהכרח את תביעת רשלנות רפואית זו והנטל של קופת החולים לשאת בנזק שנגרם. אולם, בעת בחינתו של בית המשפט את ההתנהלות הקשורה בביצוע בדיקת הא.ק.ג, החליט השופט מטעמו של בית המשפט, כי ההימנעות מבדיקה זו כבר בשלבים המוקדמים היא זו שגרמה לנזק ממנה סובל יורם עד היום.

רוצים לדעת עוד ? צפו במאמר שפורסם בעבר בנושא: רשלנות רפואית במקרים של דום לב

פסק הדין – תשובותיו של השופט

ולכן, במסגרת מסקנותיו של השופט, הקשורות לתביעת רשלנות רפואית זו, קבע השופט כי הרשלנות בתפקוד באה לידי ביטוי במידת המאמץ שנקט בה הרופא המטפל, מאמץ שעל כל רופא סביר היה לנקוט. ומשלא נעשה הדבר, נגרם נזק בלתי הפיך ויש לפצות את התובע בגינו, שכן זוהי רשלנות רפואית ללא צל של ספק. עוד התייחס השופט להתנהלותו של רופא המשפחה ולמידת התייחסותו אל תלונותיו של החולה. לתלונות אלו תפקיד חשוב מאד בקבלת תמונה כוללת על מצבו הבריאותי של המטופל ועל מחלות אפשריות שונות. מתפקידו של הרופא להתייחס לתלונות אלו ולפעול בהתאם.

בסיכומו של דבר, פסק שופט בית המשפט, סכום של 1,143,442 ₪, הכולל הוצאות שבוצעו בעבר, הפסדי שכר של נעמי, אשתו של יורם, הוצאות רפואיות עתידיות, הוצאות נסיעות בעבר ובעתיד, פיצוי בגין סבל וכאב וכן גם פיצוי בגין קיצור תוחלת החיים.

]]> http://www.healthlaw.co.il/?feed=rss2&p=194 0