חוות דעת רפואית

הוראות החוק קובעות מפורשות כי לתביעת נזיקין – נזקי גוף, יש לצרף חוות דעת רפואית של מומחה רפואי. בית המשפט יכול אמנם לפטור בעל דין מהגשת חוות דעת רפואית ולמנות מומחה מטעמו, אך זאת ייעשה במקרים חריגים ביותר, כגון חיסרון כיס מוכח.

במאמר הבא על תביעות רשלנות רפואית נעסוק בסוגיית המסמכים אותם עלינו לצרף בגוף התביעה. השאלה העיקרית בה נעסוק במסגרת כתבה זו היא האם יהיה זה מן הראוי לצרף לתביעת הרשלנות חוות דעת רפואית שהוצאה תחת ידו של רופא אשר אינו מומחה בתחום שלעניינו הוגשה תביעה ?

ביהמ"ש אשר הביע דעתו בעניין זה קבע כי, אין זה הכרחי כי במהלך הגשת תביעת רשלנות רפואית תהיה חוות הדעת המצורפת לתביעה כזו של מומחה רפואי ואפשר גם שתהיה זו חוות דעת של "מומחה סתם". הווה אומר, אם חולה עבר ניתוח קוסמטי שבסופו הלה יצא ממנו עם פגם אסתטי כזה או אחר (למשל, אישה שעברה ניתוח להגדלת חזה ויצאה עם שדיים א-סימטריים), אזי אפשר שחוות הדעת שתוצג מטעמה תהיה חוות דעת של רופא משפחה או רופא כירורג אשר איננו דווקא מנתח פלסטי.

חוות דעת רפואית בתביעות רשלנות רפואית

חוות דעת – לא בהכרח ממומחה

קביעה זו שורשה בתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי לפיה גם חוות דעתו של "מומחה סתם" תהיה תקפה כמו חוות דעת של מומחה הנחשב לאורים ותומים בתחומו כקבוע בתקנה 125 לתקנות סדר הדין האזרחי [להבחנה זו בין "מומחה סתם" למומחה "בר סמכא" ראו בש"א (מחוזי י-ם) 2576/03, 2517/03 (ת.א. 2471/00) קופת חולים של ההסתדרות הכללית בא"י נ' נאצר (החלטה מיום: 23 באוקטובר 2003).

מכאן למדים אנו, כי בתביעת רשלנות רפואית די לנו בצירוף חוות דעת רפואית של רופא וכל רופא וזאת בלא קשר לתחום התמחותו הפורמאלי, ובלבד שרכש את התמחותו או הידע המקצועי הנדרש במסגרת עיסוקיו.

קביעה זו מקורה בהנחת הדעת כי אפשר שישנם תחומי רפואה אינטר-דיסציפלינאריים, המשיקים זה לזה ומקפלים בתוכם מבט על, סופר רוחבי והוליסטי, המשתרע על מגוון רחב ורב-מערכתי של תחומי התמחויות. למשל, רופא משפחה הוא גם רופא כללי אשר רמת הידע שלו משתרעת על פני תחומים רבים בענף הרפואה.

יש אפילו סברה, כי הצגת חוות דעת של מומחה הנחשב כביכול לאוטוריטה בתחומו הוא, עלולה אפילו לקלקל שכן ייתכן שתחום ההתמחות הינו צר מלהכיל את הפגיעה הרב-היקפית שהוסבה לנפגע שבעטייה של אותה רשלנות רפואית סובל מפגיעה רב-מערכתית אשר אינה נוגעת ספציפית למשל לאותו אזור מנותח בגוף.

ניקח לדוגמא מקרה של אישה שעברה ניתוח קוסמטי אך למרבה הצער הנזק שנגרם לה היה הרבה יותר גרוע מנזק אסתטי. מקרה כזה אירע במכון לרפואה אסתטית בנתניה לפני כשנתיים כאשר אישה שעברה שם ניתוח להגדלת חזה והצרת היקפים התמוטטה ומתה זמן קצר לאחר הניתוח בעקבות תסביך של תסחיף שומני.

קבילות חוות דעת של רופא שאינו מומחה

נשאלת השאלה, האם למשל כאשר בעל דין טוען כי נגרם לו נזק בכף היד, אך מוסר חוות הדעת הרפואית הינו רופא אורתופד שאינו מומחה לכף יד, האם אז תהיה חוות דעתו קבילה בביהמ"ש? שאלה זו קיבלה מענה בע"א 676/88 חונדיאשווילי נ' בידרמן חברה לביטוח בע"מ, אשר קבע כי נוירולוג (ולא פסיכיאטר) חיווה דעתו על הידרדרות במצבו הנפשי של התובע, עדיין לא יהיה בכך על-מנת לטעון כי התובע לא הוכיח את נזקו הנפשי.

במקרה כזה, שונה השאלה האם המומחה שממנה ביהמ"ש מטעמו חייב להיות מומחה הבקיא בתחומו, או שמא אפשר להסתפק ב"מומחה סתם". שאלה זו אפשר שתעלה למשל בהליך המתנהל לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (לעניין זה ראו ע"א 3816/96 – אבו ג'ודה ג'מלאת נ' הסנה חברה לביטוח בע"מ).

ברם, כאן השאלה בה עסקינן אינה נוגעת לחוות דעת של עד מומחה שמונה מטעם ביהמ"ש על-מנת ליתן חוות דעתו בתביעה של רשלנות רפואית, כי אם בעד שהובא מטעם התובע עצמו. או אז, אפשר שהתובע יביא חוות דעת של "מומחה סתם" אשר אין לו מומחיות בתחום ספציפי כמו למשל רופא משפחה או רופא שיקומי. ברם, חשוב שהתובע יידע כי במקרה כזה הוא נוטל על עצמו סיכון לפיו המשקל הראייתי אשר ייוחס לחוות הדעת יהיה דל יותר משמיוחס לחוות דעת שהובאה מטעמו של רופא המומחה בתחומו. יחד עם זאת, חשוב שלא להיחפז למסקנות בעניין זה ולהמתין לסיום ההליך שכן רק בסופו ייקבע משקלן של כלל ראיות התביעה.

לסיכום

בתביעת רשלנות רפואית (וגם לא בכל המקרים) כאשר חוות הדעת שצורפה מטעם התובע אינה של מומחה ספציאליסט, כל שניתן לטעון הוא כי התובע אשר הגיש את חוו"ד לא מילא אחר חובתו לצרף לכתב התביעה חוו"ד של מומחה רפואי אשר יש בה כדי "להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו" (תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי). ברם, אין הדבר יכול להוות עילה לפסילתה של חוות הדעת באופן גורף קל וחומר לא לאיין את משקלה הראייתי.

[ois skin="skin3"]