מערכת האתר
בשם עזבונו של מיכאל הוגשה תביעת נזיקין בגין רשלנות רפואית כנגד המרכז הרפואי בו טופל בטרם נפטר.
במאי 2001, לאחר שסבל במשך שלושה ימים מחום, שיעול וכאבי גרון, פנה מיכאל לרופא בקופת החולים, שאבחן כי הוא סובל מזיהום בדרכי הנשימה. במהלך היום המשיך מיכאל לחוש ברע, ולאחר שסבל מעליית חום קיצונית, הוא הגיע למיון במרכז הרפואי "בני ציון" לקראת חצות הלילה. במיון נערכו למיכאל בדיקות שתן ודם, א.ק.ג. וצילומי רנטגן שונים והוא שוחרר לביתו כבר באותו לילה, לאחר שאובחן כי הוא סובל מזיהום ויראלי.
כיום וחצי לאחר ששוחרר מהמרכז הרפואי, נמצא מיכאל במיטתו ללא רוח חיים, כשהוא בן 26 שנים בלבד. נתיחה לאחר המוות העלתה, כי בעקבות דלקת חריפה בשריר הלב ממנה סבל, נגרם למיכאל כשל לב, מה שהוביל לפטירתו.
עיקר המחלוקת בתביעה הייתה סביב תוצאות בדיקת הא.ק.ג. שנערכה למיכאל עת שהה במיון המרכז הרפואי, שכן מסיבה לא ברורה התוצאות לא נרשמו. מטעם התביעה נטען, כי תוצאות הא.ק.ג הורו על ממצא פתולוגי שבעיתו הייתה חובה על הצוות הרפואי להמשיך את אשפוזו של מיכאל, ושחרורו עולה כדי רשלנות רפואית.
התביעה ממשיכה וטוענת, כי אלמלא שוחרר מיכאל לביתו, יש סיכוי סביר שעדיין היה בחיים.
מנגד, טען המרכז הרפואי, כי ממצאי הא.ק.ג. הורו אמנם על דופק מהיר, אך לא שרטטו מצב דברים המצריך המשך אשפוז, וממילא, ההחלטה על שחרורו של מיכאל לביתו, הייתה בהתאם לסטנדרט הרפואי המקובל, ובוודאי שלא עלתה כדי רשלנות רפואית.
בתי המשפט השלום והמחוזי שדנו במקרה, סברו שאי רישום תוצאות בדיקת הא.ק.ג. אמנם העבירה את נטל ההוכחה שלא הייתה התרשלות לכתפי המרכז הרפואי, אך הוסיפו, כי המרכז הרפואי עמד בנטל. בתי המשפט גם קבעו, כי כלל לא ברור שאשפוזו של מיכאל היה מונע את התוצאה הטראגית. על פסיקותיהם של בתי המשפט הוגשה בקשת ערעור לבית המשפט העליון, שהחליט לקבל את הבקשה ולדון במקרה לגופו.
בית המשפט העליון החל בשאלה האם הייתה רשלנות רפואית בשחרורו של מיכאל מהמרכז הרפואי, וקבע, כי אין זה משנה האם אי הרישום של תוצאות הא.ק.ג. הוביל לשחרורו המוקדם של מיכאל לביתו או שמא היה זה הפענוח הלקוי של תרשים הא.ק.ג, בין כך ובין כך היה צורך להשאיר את מיכאל במרכז הרפואי, לכל הפחות למשך הלילה, ושחרורו עולה כדי רשלנות רפואית.
מכאן עבר בית המשפט העליון לבחון את שאלת הקשר הסיבתי בין השחרור המוקדם לבין התוצאה המצערת, כשהוא מעביר את נטל ההוכחה לכתפיו של המרכז הרפואי לאור הנזקים הראייתים שנגרמו לתביעה, הן לאור הליקוי ברישום תוצאות הא.ק.ג. והן לאור העובדה שהשחרור המוקדם מנע עריכת בדיקות נוספות שהיו שופכות אור על מצבו הרפואי האמיתי של מיכאל באותו הזמן.
בית המשפט העליון קבע, כי אכן התקיים קשר סיבתי בין קיומה של רשלנות רפואית עקב השחרור המוקדם לבין מותו של מיכאל, קשר סיבתי המתבטא בהפחתת סיכויי ההחלמה של מיכאל ב-30%. לאור זאת, נפסק, כי על המרכז הרפואי לפצות את עזבונו של מיכאל ב-30% מהנזק הכולל, וסכום זה הועמד על כ-473,000 ₪.
רעא 2146/08
[ois skin="skin3"]
