מערכת האתרהמקרה הבא הינו דוגמא מהפסיקה של רשלנות רפואית שיניים בעקירות.
מר אליזרוב סבל מצפיפות יתר בשיניו דבר אשר גרם לשיניים הקדמיות לבלוט בצורה בלתי אסתטית. על כן, פנה בשנת 2005 במסגרת שירותי קופת חולים כללית לרופאת השניים על מנת לטפל בשיניו. רופאת השיניים המליצה לו לעבור ארבע עקירות כל עקירה ברבע פה, על מנת לדלל את הצפיפות בלסתו ולהחדיר את השיניים הבולטות.עקירות השניים התבצעו במרפאה אחרת, ואחת העקירות אף הייתה כרוכה בניתוח להוצאת השורש שהיה טראומטי מאוד עבור מר אליזרוב, ניתוח שהביא לאיבוד ניכר של עצם בפיו ואף גרם לנזק לשן הסמוכה.
לאחר העקירות שעבר, וטיפולים רבים נוספים, בתאריך 2.8.06 הודיעה לו הרופאה כי לא יהיה ניתן לסגור את הרווחים שנוצרו עקב העקירות כתוצאה מאיבוד העצם, וכי היא ממליצה לו לפנות למומחה כירורגי על מנת להיוועץ עמו בדבר האפשרות של הכנסת כתרים ושתלים במקום השניים שנעקרו.
בפועל לאחר שלוש עקירות נשברה השן בעקירה הרביעית ונדרש לבצע ניתוח על מנת לעקור אותה. הניתוח שבוצע היה ניתוח טראומתי ביותר עבור מר אליזרוב וגרם לו לאיבוד עצם ופגיעה בשן הסמוכה. לאחר העקירות נותרו הצפיפות והבליטות בשיניו כפי שהיו בטרם הטיפול וללא כל שיפור אסתטי. תוצאות הטיפול הרפואי רק הרעו את מראה שיניו עקב מחסור בארבעת השיניים שנעקרו וגרמו לו לסבל וכאבים רבים. על כן, החליט מר גנאדי לתבוע את הרופאה ואת קופת החולים בנזיקין בגין רשלנות רפואית שיניים בבית המשפט השלום בתל אביב-יפו.
תיק זה הובא בפני כבוד השופט אליהו קידר אשר מינה מומחה רפואי מטעמו על מנת לבחון את שאלת רשלנות רפואית שיניים הנ"ל ולקבוע מה שיעור הנזק שנגרם לתובע. המומחה קבע כי הנתבעת בחרה בחלופה הגיונית לטיפול וכי אין התרשלות בהמלצתה לעקירת ארבע שיניים, שכן זוהי דרך טיפול מקובלת וידועה במקרים מסוג זה. עוד קבע המומחה כי הטיפול המומלץ במקרה דנן, לאחר העקירות הינו ישור שיניים ולא החדרת כתרים ושתלים.
לעניין הסכמה מדעת כפי שקובע ס' 13 לחוק זכויות החולה, על הרופא לפרוס בפני המטופל את כל אפשרויות הטיפול אשר קיימות בפניו וכן את כל הסיכונים והסיכויים אשר קיימים הכל אחד מדרכי הטיפול. על אף שדרך הטיפול שבחרה הנתבעת לפעול בה הינה דרך מקובלת, היא לא הסבירה לתובע את הדרכים החלופיות העומדות בפניו. על כן קובע השופט כי לא התקבלה הסכמה מדעת של התובע לאופן הטיפול, המהווה כידוע עילה עצמאית של רשלנות רפואית שיניים.
עוד נקבע כי לא קיימת כל בעיה בתיעוד הרפואי אשר קיים בגין הטיפולים אשר עבר אצל רופאת השיניים, אך התיעוד בגין העקירות שעבר התובע חסר, על כן קובע השופט כי יש להפוך את נטל ההוכחה ועל הנתבעות להוכיח כי איבוד העצם שנגרם לתובע לא היה תוצאה של רשלנות רפואית שיניים בטיפולי העקירות שעבר.
עוד קובע השופט כי הפסקת הטיפול אשר התבצעה מיוזמתה של הנתבעת נובעת מאי לקיחה בחשבון של הסיכונים אשר טומן הטיפול שהומלץ לתובע. אמנם לא קיימת בישראל החובה כי טיפולים אורתודנטים יתבצעו ע"י רופא מומחה בתחום האורתודנטיה בלבד, אך חוסר מומחיותה של הנתבעת הוא זה אשר הנחה אותה בהחלטתה להפסיק את הטיפול מיוזמתה.
השופט אינו מקבל את טענות ההגנה של הנתבעת כי הטיפול הופסק בבקשה של התובע, וקובע כי אין זה סביר כי התובע ייזום את הפסקת הטיפול לאחר שרשרת טיפולים ארוכה ורציפה, בה ניתן לראות כי עשה כל שהתבקש והגיע לכל הטיפולים. הראיה, שקופת החולים החזירה לתובע את כספיו אשר שילם בגין ארבעת העקירות.
בסופו של יום מקבל בית המשפט את תביעתו של מר אליזרוב, וקובע בהתאם להמלצת המומחה מטעמו ומומחה הנתבעות כי הטיפול המתאים ביותר למקרה דנן הינו המשך של יישור שיניים אורתודנטי ללא השתלות שיניים וכתרים. בית המשפט קובע כי על הנתבעות לפצות את אליזרוב בסך של 29,000 ₪ בגין עלות טיפול יישור שיניים. עוד קובע כי הנתבעות יפצו את התובע בסך של 20,000 ₪ בגין כאב וסבל שנגרם לו וכן בשכר טרחת עורכי דינו בסך של 11,370 ₪ ובהוצאות המשפט שנגרמו לו.
[ois skin="skin3"]
