מערכת האתרהמקרה הבא מן הפסיקה הינו דוג' חמורה של רשלנות רפואית בלידה עקב "פרע כתפיים".
ביום 14.09.1985 הגיעה אמה של לינה לבי"ח השייך לאחת מקופות החולים הגדולות בארץ בשבוע ה – 40 להריונה. האם סבלה מעודף משקל רב, לחץ דם גבוה וחשש לרעלת הריון, על כן אושפזה עוד באותו היום במחלקת יולדות לשם השגחה. במהלך האשפוז הוסבר לאם כי יכול להיות שתאלץ ללדת בניתוח קיסרי, ואף חתמה האם על טופסי הסכמה מדעת לביצוע ניתוח קיסרי פעמיים. ביום 18.09 בשל הנטייה של האם לעוברים גדולים ועודף לחת דם הוחלט על סיום ההריון ע"י מתן מנות קטנות של נרות זירוז. לאחר שנרות הזירוז לא הועילו הוחלט ביום 22.09 על מתן פיטוצין על מנת לזרז את הלידה ולאחר מספר שעות התבצעה לידה טבעית. לאחר הלידה הסתבר כי משקלה של לינה היה 5,440 גרם כ – 1,400 גרם יותר מהמשקל המוערך מספרים ימים בטרם הלידה, עובר במשקל זה נחשב לעובר מאקרוזומי (גדול מהרגיל).
במהלך הלידה אירע סיבוך של "פרע כתפיים" אשר משמעותו היא כי אגן האם אינו רחב מספיק כדי שכתפי התינוק יוכלו לעבור. בשל סיבוך זה אובחן אצל התינוקת סמוך לאחר הלידה רפיון מוחלט של הגפה השמאלית. לאחר הלידה עברה לינה מספר ניתוחים בניסיון להטיב את מצב ידה אך זאת ללא הועיל, והיא נותרה משותקת ביד שמאל. על כן תובעת לינה את בית החולים בתביעת רשלנות רפואית בלידה. לצורך ביסוס טענותיה הגישה לינה חוות דעת רפואיות מטעמה אשר לפיה היה על הרופאים לבצע לידה בניתוח קיסרי בין היתר לאור בעיית עודף המשקל של האם, ריבוי הריונות קודמים, וגודל העובר.
מנגד צירף הנתבע חוות דעת מטעמו, מומחה הנתבעת סבור כי בנסיבות המקרה ולאור משקלה של האם ניתוח קיסרי היה עלול לסכן את חייה. כל שכן כאשר משקל העובר הוערך טרם הלידה ב – 4,000 גרם, משקל אשר אינו מהווה משקל חריג. לאור נתונים אלו קובע המומחה הבחירה בביצוע לידה טבעית היא הבחירה אשר היו צריכים לעשות הרופאים המיילדים, ולא הייתה כל רשלנות רפואית בלידה בהתנהגות הצוות הרפואי.
כבוד השופט יצחק ענבר מבית המשפט המחוזי בירושלים דן בתביעת רשלנות רפואית בלידה זו וקבע כי קיימת חשיבות מירבית לגודל העובר במקרה הנדון, ובכלל. המומחים משני הצדדים הסכימו ביניהם כי בטרם הלידה יש לבצע הערכה של משקל הילוד, גם במקרים בהם אין חשש לעובר מקרוזומי, ועל אחת כמה וכמה כאשר קיים חשש זה מאחר שלמשקל העובר השפעה מכרעת על ההחלטה בדבר סוג הלידה אשר יתבצע. עוד בשנה בה נולדה התובעת היה נהוג לילד בניתוח קיסרי עוברים אשר משקלם גבוה מ – 4,500 גרם. מחומר הראיות שצורף למשפט בתביעת רשלנות רפואית בלידה זו ניתן לראות כי לתובעת בוצעה הערכת משקל קלינית אחת שמונה ימים לפני הלידה, באותו מועד לא בוצעה הערכת משקל אולטרא-סונית, דבר אשר נדרש על מנת לעמוד את משקלו של העובר בצורה טובה יותר.
נגרם לך נזק במהלך הלידה ? רוצה להיוועץ עם עורך דין רשלנות רפואית ? הקליקי כאן ומלאי את פרטיך
דבר ידוע הוא כי הסיכוי לטעות בהערכת המשקל בקרב עוברים גדולים הינו 20%, משקל העובר הינו גורם מרכזי שיש לשקול בקבלת החלטה בנוגע לאופן הלידה. הסיכונים אשר היו בלידה זו, משקלה העודף של האם, ריבוי הריונות קודמים, לידה קודמת של עוברים גדולים, הערכה של משקל עוברי שאינו עודף אך נחשב "לגבולי" וזאת שמונה ימים לפני הלידה היו צריכים להביא לבדיקה חוזרת של משקל העובר. על כן, נקבע במסגרת פסק הדין בשאלת קיומה של רשלנות רפואית בלידה דנן כי ההחלטה בדבר אופן הלידה התבצעה על סמך מידע חסר וכי לו הייתה מתבצעת הערכת משקל נוספת בטרם הלידה אין ספק כי היה מתבצע ניתוח קיסרי ולא לידה טבעית.
עוד קובע השופט כי בכך שלא בוצעה הערכת משקל נוספת לפני הלידה, יש בכדי לגרום לנזק ראייתי לתובעת ולכן נטל השכנוע עובר לכתפי הנתבע להוכיח כי לא הייתה כל התרשלות במעשיו, נטל אשר בו לא עמד הנתבע.
לאור האמור לעיל קבע בית המשפט כי הנתבע אחראי וכי התנהגות הצוות הרפואי כלפי התובעת עולה כדי רשלנות רפואית בלידה. לפיכך, פסק כבוד בית המשפט לתובעת פיצוי על סך 2,120,359 ₪ וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בשיעור של 20%.
ת.א 8363/06
[ois skin="skin3"]
