מערכת האתר
צביה ילדה את ביתה מאיה, כשהיא סובלת מתסמונת דאון, וכנגד הרופא המטפל הוגשה תביעת נזיקין בגין רשלנות רפואית בהריון.
לאור קשיי פיריון, הושג היריון זה, החמישי במספר, כמו קודמיו, באמצעות הפריה, כשהפעם נקלטו אצל צביה שלושה עוברים. על אף שהומלץ לה לבצע דילול עוברים, לאור הסיכונים הקיימים בהיריון מרובה עוברים, ובכלל זאת סיכויים ללידה מוקדמת ואף להפלה, צביה סירבה, והושמה במעקב היריון תחת רופא.
תוצאותיה של בדיקת שקיפות עורפית שעברה צביה נמצאו תקינות ביחס לכל שלושת העוברים, אך ממצאי סקירת מערכות מורחבת שנערכה לה כללו הערה, כי קיימת איזושהי בעיה עם אחד העוברים.
צביה פנתה לרופא האחראי על המעקב עם ממצאי הבדיקה, אך הוא טען כי ההערה חסרת חשיבות.
לבסוף ילדה צביה את שלושת העוברים בניתוח קיסרי, כששניים מהם, בן ובת, נולדו בריאים, וילדה שלישית, מאיה, אובחנה כסובלת מתסמונת דאון.
כנגד הרופא הוגשה, כאמור, תביעת נזיקין בגין רשלנות רפואית, בטענה, כי לולא ביטל את תוצאות סקירת המערכות, היו ההורים יכולים להמשיך ולבצע בירורים רפואיים על מצבו הרפואי של העובר, ולקבל החלטה מושכלת לגבי המשך או הפסקת ההיריון לגביו.
בתחילה, בית המשפט העליון קיבל את עמדת התביעה של צביה, וקבע כי אכן ניתן לזהות את העובר שלגביו הועלתה ההערה בסקירת המערכות. כמו כן, הוא קיבל את עמדתה גם בשאלת רשלנות רפואית בהריון של הרופא, שלא מסר לצביה את מלא המידע בנוגע לממצאי הסקירה, את הקשר האפשרי בין הממצאים לבין תסמונת דאון, ואת האפשרויות הפתוחות בפניה לגבי המשך או הפסקת ההיריון.
מכאן עבר בית המשפט לבחון את שאלת הקשר הסיבתי בין רשלנותו הרפואית של הרופא לבין המשך התפתחות האירועים. בית המשפט אמנם סבר, כי אילו היה נמסר לצביה כל המידע הדרוש היא הייתה פונה לייעוץ גנטי, אך הוא הוסיף, כי מרבית הסיכויים שהיא הייתה נמנעת מלבצע דיקור מי שפיר. לאור זאת, קבע בית המשפט, כי אף שהייתה רשלנות רפואית בהריון מצד הרופא, לא התקיים קשר סיבתי בין רשלנות רפואית זו לבין התוצאות שאירעו, ועל כן אין הוא צריך לפצותם על כך.
על אף כל זאת, בית המשפט הוסיף ובחן סוגיה נוספת בשאלת הרשלנות הרפואית והפיצויים, היא שאלת הפגיעה באוטונומיה, ובכלל זאת, שאלת זכותו של כל מטופל לבחור בחירה מושכלת לגבי ביצוען או אי ביצוען של בדיקות וטיפולים שונים. במקרה דנן, כך סבר בית המשפט, רשלנותו הרפואית של הרופא הובילה למצב בו לצביה לא הייתה אפשרות של בחירה חופשית אמיתית לגבי המשך הטיפול, שכן היא לא נחשפה לכלל המידע הרפואי הרלוונטי לגבי משמעותן של תוצאות סקירת המערכות שעברה.
לאור זאת, קבע בית המשפט, כי הייתה פגיעה חמורה ביותר באוטונומיה של צביה, ופגיעה זו, מוסיפה קושי על הקשיים הרבים שהיא נאלצת לעבור ממילא לאור מחלתה של מאיה. על כן, קבע בית המשפט, כי היא זכאית לפיצויים בסכוך של כ-250,000 ₪.
עא 9936/07
[ois skin="skin3"]
