לצערנו, מקרי רשלנות רפואית במהלך טיפולים רפואיים הינם שכיחים ביותר, ורבים האנשים המגישים תביעה משפטית עקב רשלנות כזו. ברוב המקרים התביעה מוגשת כנגד יותר מגורם אחד, למשל כנגד הרופא שביצע את הטיפול וכנגד המכון בו התבצע. בהנחה שהתביעה מתקבלת ונקבע כי אכן היתה רשלנות רפואית בטיפול, נשאלת השאלה כיצד מחלקים בתי המשפט את האחריות בין הגורמים הנתבעים? האם לפי מידת הסיבתיות בין מעשיו לנזק או שחלוקת האחריות מתבצעת לפי מידה של אשם מוסרי?
מי הם הנתבעים?
מעשה ב- ג' יליד שנת 1970 אשר עבר בחודש אפריל שנת 2004 בדיקה קולונסקופית אופטית לשם גילויים של גושים ממאירים במעי הגס, וזאת בשל השתייכותו לקבוצת הסיכון. בדיקת הקולונוסקופיה התבצעה במסגרת קופ"ח מכבי ע"י רופא, הנתבע 1 , במכון רפואי אשר שייך לקופ"ח מכבי, הנתבעת 2. תוצאות הבדיקה היו תקינות, צוין כי לא נמצאו פוליפים ברירית המעי, וג' הוזמן לבדיקה חוזרת לאחר חמש שנים. שמונה חודשים אחרי ביצועה של הבדיקה ג' אושפז בבית חולים בשל כאבים חזקים ועויתיים בבטנו. במהלכו של האשפוז ולאור צילום סיטי איבחנו הרופאים חסימה במעיים. ג' נותח וגוש סרטני התגלה במעי הגס שלו.
מה טענותיו של התובע בתביעה?
ג' הגיש תביעת רשלנות רפואית לבימ"ש השלום בת"א כנגד הרופא שביצע את הבדיקה הקולונסקופית והמכון הרפואי השייך לקופ"ח מכבי בו התבצעה בדיקה זו. ג' טען כי שני הנתבעים כשלו מלגלות את הגוש הסרטני, ורשלנותם זו הסבה לו נזקים. לדבריו החמצתו של גידול זה אינה תואמת קני מידה סבירים של אבחנות סבירות. בנוסף הצוות שביצע את הבדיקה היה מיומן במידה בלתי מספקת, ואף המכשור הרפואי בו נעשה שימשו היה ישן, בלתי אמין ובלתי מדוייק באופן מספק.
לאחר הגשתה של התביעה ניהלו הצדדים מו"מ, ובחודש נובמבר 2009 הגיעו להסדר פשרה, לפיו יפצו את התובע בשל אי אבחונו של הגידול. עם זאת שני הנתבעים כשלו מלהגיע להסדר בנוגע לחלוקתה של האחריות ביניהם, ואי לכך נותרה שאלה זו להכרעת בבית המשפט.
מה טען הנתבע ה1?
הנתבע 1 טען כי ראוי כי תוטל על מכבי כבעלת המכון האחריות המלאה. לדבריו, החמצתו של הגידול במועדה של הבדיקה לא נבעה עקב התרשלותו, ולא היתה כלל הפרת חובת זהירות מצידו. הנתבע 1 טען כי אם הטיפול לו זכה התובע היה רשלני, הנתבעת 2 אחראית לדבר, וזאת מתוקף היותה בעלת שליטה מלאה ופיקוח על כל הציוד הרפואי, הצוותים הרפואיים והמכשור הרפואי. הנתבע טען כי התנאים במכון מבחינת ציוד ומיומנות הצוות לא היו טובים, ולא עמדו בסטנדרט אליו הורגל, אך חרף תלונות חוזרות מצידו לא לקח המכון את דבריו לתשומת ליבו עד לחודש נובמבר שנת 2004.
מה טען הנתבע ה2?
מנגד טענה קופ"ח מכבי, הנתבעת 2 , כי מכתבי תלונותיו של הנתבע 1 לא עסקו כלל בנושא של ציוד לא תקין או חוסר מיומנות של הצוות, אלא עסקו בעניינים אחרים. בכל מקרה, לטענתה, מכתבי תלונתיו נשלחו אליה אחרי שהתובע עבר את הבדיקה, וברי כי אילו חשב כי הבדיקה לא התבצעה כראוי היה ממליץ לתובע לעבור בדיקה נוספת במועד יותר מוקדם.
דבריו של בית המשפט
ביהמ"ש קבע כי נקודת המוצא הינה כי במועדה של הבדיקה היה קיים גידול, אותו לא אבחנו הנתבעים, מה שהסב נזק לתובע. הפרת חובת הזהירות נעשתה ע"י שניהם, והם לפי דיני הנזיקין חייבים בנזקיו יחד ולחוד. ביהמ"ש ציין כי מבחן שיעור אחריות המזיקים המופיע בפקודת הנזיקין פורש כך שהוא בראש ובראשונה בוחן את מידתו של האשם המוסרי אותו ראוי שבית המשפט ייחס לכל מזיק. בשונה מעיקרון הסיבתיות הרי שהשאלה הראשית לא עוסקת באיזה שיעור כל מזיק הביא לנזקים בהשוואה לשאר המזיקים, אלא יש לבחון מהי מידתה של אשמתו המוסרית המוטלת לפתחו בהתאם להערכת התנהגות המזיקים אחד לעומת השני.
ביהמ"ש קבע כי עיקר האחריות מוטלת על הרופא המבצע. הרופא היה בעל הידע והמומחיות לביצועה של הבדיקה, והיה זה אשר הפנה את התובע לביצוע הבדיקה אצל הנתבעת מכבי. הוא היה הגורם אשר טיפל בתובע, הזמינו לקולונסקופיה, ואף החליט על מקום ביצועה. הנתבע היה חייב להבטיח כי הבדיקה הקולנוסקופית תהיה אמינה ומדויקת בהתאם לתקנים הראויים. ביהמ"ש קיבל את טענתו של הנתבע כי התריע בפני מכבי על אודות ליקויים שונים, אך קבע כי חרף העובדה כי הליקויים והפגמים לא תוקנו המשיך בביצוע הבדיקות במכון, לא חדל מלהפנות את המטופלים לשם, ואף לא יידע את מטופליו כי קיימים במקום ליקויים, ובכך מתבטאת אשמתו.
עם זאת אין להתעלם מאשמתה של מכבי שהיתה צריכה לדאוג שהצוות הרפואי והציוד העומד לרשותו של הנתבע לשם עריכת הבדיקות יהיו בסטנדרט שיבטיח מהימנות מירבית. זאת ועוד, היה עליה לפעול מיידית לתיקון הפגמים עת הופנו אליה התלונות אודות הפגמים בצוות ובציוד, אך היא בחרה להתעלם מהם במשך זמן רב.
אי לכך קבע ביהמ"ש כי שיעור אחריותו של הרופא הנתבע 1 עומד על 65%, ושיעור אחריות הנתבעת 2 מכבי הינו 35% בלבד.
ת"א 31350-06