הרופאים ניתחו והשאירו בורג בתוך הקרסול – הוגשה תביעה

תנועה חדה ובלתי נכונה במהלך משחק כדורגל גרמה לשבר בקרסול ופגיעה במפרק, השחקן הפצוע הועבר לבית החולים ושם הוחלט לבצע ניתוח לשם קיבוע השבר והמפרק תוך הכנסת ברגים למקום. בסיום הניתוח הקרסול גובס וניתנו לשחקן קביים לשם הליכה ללא דריכה, אך כעבור זמן קצר הוא החל לסבול מכאבים ובוצע במקום ניתוח נוסף להוצאת הברגים אשר במהלכו נותר חלק מהבורג ברגל. הוגשה תביעה בשל רשלנות רפואית לבית המשפט על כי השאיר את מהלך הניתוח השני והיותו מיותר בנסיבות העניין, בית המשפט בהתאם לחוות דעת המומחים הרפואיים קבע כי הרופאים לא התרשלו בעצם הניתוח בנסיבות העניין אך לא הייתה הסכמה מדעת על הניתוח השני ולפיכך נפסק פיצוי כספי של 45 אלף ₪.

משחק הכדורגל הסתיים בפגיעה בשבר בקרסול וחלק של בורג שנותר ברגל

הליך רפואי מסוים עשוי להתחיל באופן סטנדרטי ביותר, בהתאם למקובל אך לעתים בשל קבלת החלטה שגויה של אחד הרופאים, המצב מתחיל להסתבך ובמידה והנושא מגיע לתביעה משפטית, הרי הדרך של בית המשפט להגיע להחלטה הינה פעמים רבות באמצעות חוות דעת המומחים הרפואיים הנותנים פרספקטיבה מקצועית לפרטי המקרה.

כיצד יתכן שחלק מתוך הבורג נותר ברגל לאחר הניתוח?

רמי (שם בדוי) שיחק במשחק כדורגל, כאשר לפתע ביצע תנועה חדה בקרסול הרגל הימנית אשר גרמה לשבר במקום. רמי הועבר מיד לבית החולים ושם הוחלט כי לבצע ניתוח על מנת לטפל בשבר שבקרסול וכדי לשחזר את הנזק שנגרם למפרק. במסגרת הניתוח במפרק הוחדר בורג למקום והרגל גובסה.

לאחר קיבוע הרגל עם הגבס, ניתנו לרמי קביים כדי למנוע ממנו לדרוך ישירות על הרגל וכעבור חודשיים הוסר הגבס מהרגל וטיפולי פיזיותרפיה כאשר זמן קצר לאחר מכן, הרגיש רמי כאבים חזקים בקרסול והוחלט לבצע ניתוח נוסף לשם הוצאת הברגים והפלטות שהוכנסו במפרק.

במסגרת הניתוח הזה, היו אמורים באופן טבעי להוציא את כל הברגים החוצה, אך בשל רשלנות רפואית נותר חלק מהבורג בתוך העצם דבר שהוביל בסופו של דבר לנכות בתנועת הקרסול.
הוגשה תביעה לבית המשפט בגין רשלנות רפואית בכך שהברגים הוצאו בשלב מאוחר מידי וגם אז נשאר חלק ממנו בתוך הרגל, כמו גם הניתוח השני היה מיותר וניתן היה למנוע אותו בטיפול נכון יותר. מנגד נטען על ידי בית החולים כי התנהלות הרופאים הייתה תקינה לחלוטין ובהתאם לסטנדרט הרפואי המקובל.

מה יחליט בית המשפט ? האם הניתוח השני היה מיותר ?

בית משפט השלום לשם הכרעה בטענות הצדדים התייחס לעדויות של המומחים בהתאם לחוות הדעת המקצועיות וקבע כי לפי הנתונים והראיות נראה כי הרופאים נהגו בהתאם לחובת הזהירות הנדרשת מהרופא הסביר ואין קשר בין הנכות שממנה סובל רמי להתנהלות הרופאים, בנוסף קובע בית המשפט כי הניתוח השני היה מוצדק לגמרי אור לנסיבות הרפואיות.
עם זאת קובע בית המשפט כי הרישום המאוחר של בית החולים בנוגע לבורג השבור לא היה תקין, אך זה כשלעצמו לא קשור לנזק שנגרם לרמי.

רמי טען בפני בית המשפט כי לא הייתה הסכמה מדעת לגבי הניתוח השני, ולא הסבירו לו שמדובר בניתוח שאין חובה או הכרח לבצעו ובאם המידע הזה היה מובא בפניו טרם הניתוח, הסבירות הגבוהה היא שלא היה מבצעו.

בית המשפט ציין בפסק דינו כי על הרופא לתת למטופל את כל המידע הנדרש על מנת שזה יוכל לקבל את ההחלטה האוטונומית בדבר הטיפול שברצונו לעבור, כאשר המבחן הוא כיצד היה נוהג האדם הסביר ובמקרה זה קובע בית המשפט כי כלל לא הציגו בפני רמי את האופציה לפיה ניתן שלא לעבור את הניתוח השני והבורג יכול להמשיך להישאר ברגל וזאת במיוחד צורם בשל העובדה כי רמי עמד להתחתן וביקש לדחות את הניתוח לאחר החתונה, אך נאמר לו בבית החולים כי הניתוח דחוף לביצוע.
בית המשפט בחן את היקף הפגיעה והגיע להחלטה כי לפצות את רמי בגין הנזק הרב שנגרם לו בפיצוי כספי בגובה של 45,000 אלף ₪.

ת"א (כפר-סבא) 1610-06

[ois skin="skin3"]