מערכת האתרכאשר אנו מגישים תביעה הנחשבת לעניין רפואי עלינו לתמוך אותה בחוות דעת של מומחה רפואי, שעלותה יקרה ביותר. רק בנסיבות מיוחדות ייתן בית המשפט לבקשת אחד הצדדים פטור מצירוף חוות דעת כזו. נשאלת השאלה האם בבואנו לתבוע בעניין רפואי נוכל להשתמש בחוות דעת רפואית שהוגשה ע"י אחד הצדדים ושקיימת כבר בתיק?
בית המשפט העליון בירושלים קבע שצד שהצטרף להליך המשפטי לאחר שחוות הדעת כבר ניתנה לא יוכל להשתמש בה להוכחת העניין הרפואי שבתביעתו.
ילוד והוריו תבעו את בית החולים שערי צדק ברשלנות רפואית
מנגד להגנתו טען בית החולים בהסתמכו על חוות דעת מומחה כי ההורים הם שהתנגדו לזירוז הלידה לאחר שהתייעצו עם רופאם, ד"ר ש', שלא היה מעורה כלל בממצאים הרפואיים של היולדת קודם הלידה, כולל האולטרהסאונד. בהסתמך על חוות דעת בית החולים הגישו ההורים והילוד כתב תביעה מתוקן בו תבעו ההורים גם את הרופא ד"ר ש' על שייעץ להם לא לזרז את הלידה למרות שלא היו לפניו החומרים הרפואיים.
הרופא ד"ר ש' ביקש מבית המשפט המחוזי למחוק על הסף את התביעה נגדו כיוון שההורים לא הציגו חוות דעת רפואית מטעמם כנדרש בעניין שברפואה ומבלי שבית המשפט פטר אותם מכך, אלא הסתמכו על חוות הדעת הקיימת בתיק שהגיש בית החולים כנגד התובעים, ובכך פגעו ביכולתו להתגונן באופן מיטבי. ביהמ"ש המחוזי דחה את תביעתו וקבע על סמך פסיקה קודמת כי התובעים יכולים לבסס את תביעתם נגדו בחוות דעת מומחים שהוגשה קודם לכן ע"י אחד הצדדים, ואינם צריכים להביא חוות דעת משלהם, וכי אין בכך פגיעה ביכולת להתגונן.
הרופא ערער על חוות הדעת של בית החולים
ד"ר ש' ערער בבית המשפט העליון על החלטה זו, ודרש לדחות את תביעת ההורים נגדו על הסף עקב היעדר חוות דעת רפואית הנדרשת בעניין שברפואה. לטענתו לא ניתן לקבל את חוות הדעת של בית החולים במקום חוות הדעת שהיו צריכים ההורים להגיש. הוא טען כי החלטת בית המשפט המחוזי שגויה, כיוון שנסיבות פסק הדין מסוים עליו הסתמך המחוזי שונות לחלוטין מהמקרה שלו.
מנגד טענו ההורים, אליהם הצטרפה גם קופת חולים כללית ובית החולים, כי צדק בית המשפט המחוזי בהסתמכו על פסיקה קודמת, ממנה ניתן להסיק כי כאשר נמצאת בתיק חוות דעת מומחה שניתנה כתמיכה לטענותיו של צד כלשהו, יכול כל בעל דין באותו הליך להשתמש בה כתמיכה בטענותיו, אף אם הוא לא היה בעת הגשת חוות הדעת צד להליך.
דבריו של בית המשפט
בית המשפט העליון שינה את החלטת בית המשפט המחוזי וקיבל את הערעור בקבעו כי לא ניתן לקבל את חוות דעתו של המומחה מטעם בית החולים כתחליף לחוות הדעת רפואית של התובעים. הוא ציין כי מטרת חוות דעת מומחה היא לבסס את טענות בעל הדין, והיא נעשית ע"י המומחה הרפואי על סמך כל החומר הרפואי הניתן לו במסגרת דיון ספיציפי ולמטרה מוגדרת.
היא לא יכולה לשמש צד שהצטרף להליך מאוחר יותר, כשבעת הגשת חוות הדעת הוא לא היה כלל צד להליך, ולכן חוות הדעת לא יכולה להתייחס לטענותיו שאז לא היו לפני נותן חוות הדעת. בעת הגשת חוות הדעת ש' לא נתבע בנזיקין על אחריותו בנזקי הילוד, ולכן חוות הדעת כלל לא יכלה להתייחס אליו. אף אם בחוות הדעת יש הרחבה של הנדרש המתייחס לטענות צד שהצטרף מאוחר יותר היא לא תוכל לשמש אותו במקום חוות דעת מטעמו.
בנוסף קבע בית המשפט העליון כי חוות הדעת ניתנה במסגרת כתב ההגנה, ובכל מקרה לא ניתן להשתמש בחוות דעת שניתנה במסגרת כתב הגנה במסגרת כתב תביעה, שכן במקרה זה היא ניתנה מלכתחילה כביסוס להגנה השוללת את האחריות של בית החולים ולא כמבססת תביעה לאחריות, כפי שרוצים ההורים להשתמש בה בתביעתם נגד ד"ר ש'. כן קבע כי החוק מחייב שצד הרוצה לקבל פטור מהגשת חוות דעת מומחה יבקש פטור מביהמ"ש על סמך נסיבות מיוחדות, ולא יעשה זאת על דעתו שלו.
כמו כן אמר בית המשפט כי בכל מקרה עניינית חוות הדעת אינה מבססת את טענתם של התובעים שטענו לקשר סיבתי בין נזקי הילוד לבין העיכוב בלידה שנבע מהמלצת ד"ר ש', באשר היא לא דנה באופן מפורש בקשר זה.
למרות קבלת הערעור אפשר בית המשפט העליון לתובעים לתקן את כתב תביעתם על יד צירוף חוות דעת רפואית משלהם שתתייחס לטענות ד"ר ש'.
המסקנה לציבור הרחב היא שצד המעוניין לתבוע בגין רשלנות רפואית יצרף מלכתחילה חוות דעת רפואית מטעמו או יבקש פטור מהגשתה מביהמ"ש ולא יסתמך על חוות קיימת בתיק, שאז עלולים ההליכים להתארך או עלולה תביעתו להידחות על הסף.
רע"א 3826/13
[ois skin="skin3"]
