מערכת האתר
רשלנות רפואית בהריון – הרופאים לא ביצעו את הבדיקות הנדרשות והתינוק נולד עם תסמונת דאון – בית המשפט קובע כי הרופאים התרשלו ויש לתת פיצוי על כך, אך לאישה יש אשם תורם!
המושג המשפטי אשם תורם קובע בעצם כי המטופל עצמו יכול היה באמצעים פשוטים העומדים לרשותו לצמצם באופן משמעותי את הנזק שנגרם, כאשר בית המשפט הוא זה אשר קובע את שיעור האשם התורם ומוריד על סמך זה את גובה הפיצוי בגין הנזק.
אישה מבצעת את כל הבדיקות הנדרשות בהיריון לשם גילוי מומים אפשריים והתינוק נולד עם תסמונת דאון מי אחראי לכך?
יעל (שם בדוי) נכנסה להריון אשר במהלכו עברה בדיקת חלבון עוברי ובדיקת אולטרא סאונד שנמצאו תקינות. בהמשך, עברה סקירת מערכות וקיבלה יעוץ לעבור בדיקת מי שפיר ויעוץ גנטי, אך יעל לא עשתה את שתי הבדיקות הללו. הרופא המשיך במעקב אחר התפתחות העובר ובשבוע ה- 39 נולד תינוק שמיד עם לידתו התברר כי הוא סובל מתסמונת דאון.
יעל הגישה תביעת רשלנות רפואית בהריון כנגד הצוות הרפואי באשר לא איבחן במהלך ההיריון כי קיים מום בעובר שכן, לו היה מתגלה מום זה מוקדם, יעל הייתה בוחרת שלא להמשיך את ההריון.
הצוות הרפואי מצידו טען כי לא הייתה כל רשלנות. יעל הופנתה לייעוץ גנטי, כמו גם לבדיקת מי שפיר, אך בחרה שלא לעשות אף לא אחד משני אלה ועל כן לא זו בלבד שלא הייתה רשלנות רפואית מצד הצוות הרפואי, אלא יש להטיל אשם תורם על יעל בתרומתה לנזק שנגרם בכך שלא ביצעה את הוראות הרופא לעניין הבדיקות והייעוץ.
בית המשפט המחוזי קובע כי הייתה רשלנות רפואית בהריון מצד הצוות הרפואי בכך שלא יידע את האישה על אפשרויות הבדיקה המורחבת שהייתה נותנת מידע נכון ורלוונטי לעניין. כמו כן, נקבע כי מחובת קופת החולים ללוות את האישה לכל משך הריונה תוך שיתוף פעולה עם הצוות הרפואי ובמקרה זה היה על הרופאים להציע ליעל לעבור בדיקת מי שפיר, גם אם הניחו כי הינה מסוכנת בשלב בו הוחלט לבצעה. שכן, זכותה של יעל הייתה לקבל את ההכרעה באם לעבור טיפול זה או לא. לדעת בית המשפט למרות העדות שניתנה על ידי הרופא יש לקבל את טענת יעל שהיא לא הופנתה בפועל לייעוץ גנטי ולביצוע בדיקת מי שפיר ועל כן הייתה כאן רשלנות רפואית.
מדוע נקבע ליעל אשם תורם?
זה היה הריונה השני של יעל כאשר בהריון הראשון עברה יעוץ גנטי ובדיקת מי שפיר ולפיכך היה עליה לדעת ולשאול את הרופא לגבי בדיקות אלו. שכן, הניסיון עם ההיריון הראשון היה צריך לעורר בה את הצורך לחקור את הדבר ולא להסתמך באופן עיוור על החלטת הרופא. בית המשפט המחוזי קובע כי יעל הייתה צריכה לגלות יותר ערנות ולבדוק מהו העיתוי הנכון לעשות את בדיקת מי השפיר, כך שלא יהיה בבדיקה עצמה נזק לעובר. מכיוון שיעל לא ביצעה את הנדרש ממנה, הטיל עליה בית המשפט המחוזי אשם תורם של 30% ולא בשיעור של 100%, כפי שדרשו הנתבעים.
מן הדברים עולה כי בית המשפט המחוזי בפסק הדין , חילק את האחריות לנזק שנגרם בין הרופאים ליעל, וזוהי בעצם המשמעות של אשם תורם, כאשר מדובר בערכאה ראשונה ולכל צד קיימת הזכות להגיש ערעור על פסק הדין לערכאה גבוהה יותר, לאחר שייקבע גובה הפיצוי המגיע ליעל בגין רשלנות רפואית זו על כל המשתמע מגידול ילד עם תסמונת דאון.
[ois skin="skin3"]
